ז'אנר: קומדיית מתח.
למי מתאים: חובבי ספרי מתח שמתחשק להם גם קומדיית מצבים.

על רגל אחת:

משחק דוקים בסיכון גבוה מול ילד עקשן בן 5 (סיפור אמיתי).

מתוך גב הספר:

מישהו רוצה את בעלי־לשעבר מת – וזאת לא אני!

פינלי דונובן נאבקת שוב לסיים את הרומן הבא שלה ולהחזיק את הראש מעל המים. מהצד החיובי, יש לה את וֶרוֹ – המטפלת שגרה אצלה והיא גם אשת־סודה; והגופה היחידה שהתמודדה איתה לאחרונה היא של דג הזהב של בתה.

בצד הפחות נעים, מישהו אי־שם רוצה את בעלה לשעבר, סטיבן, מחוץ לתמונה. לצמיתות. אחרי הכול סטיבן הוא אבא טוב, אבל כשיצאה להציל אותו, ממש לא התכוונה להיקלע לעולם של רוצחות שכירות במסווה ולחיכוך טיפה מוגזם מבחינתה עם המאפְיה הרוסית.

בינתיים ורו אוצרת סודות, הבלש ההורס ניק אנתוני נחוש לחזור לחייה, ופינלי מתחילה לכופף את החוקים, שוב ושוב…  

פינלי דונובן מהממת אותם הוא הספר השני בסדרה עטורת הפרסים של אֶל קוֹזימנוֹ, שמככבת בראש רשימות רבי המכר. הספר הראשון, פינלי דונובן מחסלת, ראה אור בעברית בהוצאת כנרת־זמורה. קוֹזימנוֹ גרה עם בעלה ושני בניה בווירג'יניה.

הוצאת: כנרת זמורה דביר
תרגום: קטיה בנוביץ'

ומה אני חשבתי עליו:

הזמן הפנוי שלי מצטמצם בצורה מאוד מלחיצה, יש לציין. אין לי מושג איך אני מצליחה לגנוב רגעים לקריאה, או מקריבה עבורם שעות שינה.

מחכות לי על המדף עוד כמה התחייבויות בצורת ספרים מהחודשים הקודמים, אבל החלטתי שכדי להוריד הילוך משבוע הספר ולפני שאני מתחייבת לספר שישבור לי את הלב, מגיעה לי אתנחתא.

אז הרמתי את הספר השני של פינלי דונובן, כי אי אפשר להתאכזב מקוזי מיסטרי. אני חושבת. אני די חדשה בז'אנר.

אנחנו חוזרים אל פינלי פחות או יותר מהנקודה שבה עצר הספר הקודם. התפרסם בפורום הנשים חוזה על ראשו של סטיבן, הגרוש של פינלי. הפעם, כשידה של פינלי על העליונה מבחינת משמורת, לאחר שחיו של סטיבן עברו טלטלה רצינית, פינלי נחושה להרחיק ממנו את הילדים כל עוד החוזה על חייו פתוח.

כיאה לפינלי, היא נכנסת לשרשרת החלטות תמוהות, תאונות שרשרת של צירופי מקרים חסרי מזל וחצאי אמיתות שהיא מפזרת סביבה.

זה לא שלא נהניתי, זה פשוט שאני חושבת שהספר הראשון היה מהודק קצת יותר טוב. הרבה מהדברים שקרו לאורך הספר לא התיישבו לי טוב, היו קלים או נוחים מדי, או תמוהים מדי. קראתי לזה טרללת. זה לאו דווקא רע, זה פשוט קצת מפוזר.

פינלי של הספר הקודם הצליחה להגיע למסקנות בזמן ולא בדיעבד והייתה הרבה פחות שקועה היא עצמה בכל התהפוכות סביבה. היא מניחה הנחות בלי יותר מדי בסיס, בלי באמת לבדוק את עצמה, ופועלת לפי תחושות בטן. הכל פשוט הרגיש פחות עשוי.

גם סטיבן קיבל פה גוון שקצת פחות אהבתי. היה לי קצת קשה להוריד בגרון את הגוונים האלימים שהוא קיבל, ופחות יכולתי להתחבר לצורך של פינלי להגן עליו, או בכלל לדמיין למה הם היו ביחד מלכתחילה.

ורו עדיין דמות מאוד מוצלחת, עם קו עלילה שמתחיל להתפתח לה, ולפי מה שראיתי היא אפילו מקבלת נובלה משל עצמה, שבתקווה כנרת יתרגמו גם.

הכיוון הרומנטי קצת יותר נסגר על עצמו, אבל גם פה מאוד מפריע לי שהוא מבוסס על חצאי אמיתות והסתרות ואינפורמציה חלקית או לקויה. אני מאוד מקווה שככל שהסדרה תמשיך זה יתבהר יותר, כי בסך הכל כיף לי עם פינלי והבלגן שלה.