ז'אנר: פנטזיה, רומן.
למי מתאים: חובבי פנטזיה רכה ורומני מכתבים.

על רגל אחת:

צריך להוציא חוק נגד תרגום נפרד של דואולוגיות.

מתוך גב הספר:

אחרי מאות שנים של שינה עמוקה, האלים מתעוררים ונלחמים שוב. אבל את אייריס וינו בת השמונה־עשרה, מעניין רק דבר אחד: לשמור שהמשפחה שלה לא תתפרק. אמא שלה סובלת מהתמכרות, ואחיה יצא להילחם בחזית וכעת נעדר. ההימור הכי טוב שלה הוא לזכות בקידום בעיתון שהיא עובדת בו, ולקבל טור דעה משלה.

כדי להילחם בדאגות המציפות אותה, אייריס כותבת מכתבים לאחיה ומחליקה אותם מתחת לדלת הארון, שם הם נעלמים – ומגיעים היישר אל ידיו של רומן קיט, היריב הנאה והקר שלה בעיתון. כשהוא כותב לאייריס תשובה בעילום שם, מתחיל להיווצר ביניהם קשר, שילווה אותה עד לקו החזית של המלחמה: למען אח שלה, גורל האנושות והאהבה.

יריבים שמימיים הוא הספר הראשון בדואט מכתבי הקסם, שכבש לבבות ברחבי העולם וזכה לשבחי הביקורת. 

רבקה רוס היא סופרת אמריקנית של ספרי פנטזיה לנוער ולמבוגרים, שספריה מככבים בראש רשימת רבי המכר באמריקה. מגיל צעיר היא חיפשה פורטל ל'נרניה' וחלמה לכתוב. כשהיא לא כותבת, אפשר למצוא אותה בגינה שלה, שם היא שותלת פרחי בר ומצמיחה רעיונות לסיפורים. היא גרה עם בן זוג וכלב רועה אוסטרלי מכור לפריסבי במדרונות הרי האפלאצ'ים בג'ורג'יה."התחלה סוחפת לסדרה חדשה יפה ורומנטית, עם סיום שישאיר אתכם משתוקקים לספר הבא." הניו יורק טיימס
"סיפור קסום של חוסן ואהבה מול עולם מסוכן, שנכנס לקורא מתחת לעור וישר ללב." יו־אס־איי טודיי

הוצאת: כנרת זמורה דביר, אהבות
תרגום: דנה טל

ומה אני חשבתי עליו:

מאחר ואין לי באמת שליטה בערימת ה-TBR שלי, שמתרבה ללא שליטה, קוראת הכאוס שבי פשוט החליטה להרים ספרים באקראי.

טוב, זה לא לגמרי נכון. הרמתי את "יריבים שמימיים" אחרי שקראתי 3 פרקים מספר אחר והבנתי שאני חייבת הפוגה קלילה כדי שאוכל להישאב לעלילה כבדה.

כאן הייתה הטעות שלי. הספר הזה הוא הרבה דברים, קליל לא אחד מהם.

אחיה של אייריס וינו התגייס להילחם בשירות האלה והותיר אותה מאחור להתמודד עם כלכלת הבית ועם אימה, שמרוב געגוע ודאגה החלה לשתות את עצמה לדעת. לאייריס לא נותרת ברירה אלא לנשור מהלימודים שלה ולמצוא עבודה. למזלה, כישרון הכתיבה שלה השיג לה משרת מתמחה בעיתון הנחשב ביותר בעיר.

הבעיה? היא מתחרה על משרת הטור עם אחד רומאן ק' קיט, שגם לו מילים מושחזות, והוא ההפך הגמור ממנה.

הנחמה היחידה של אייריס בזמנים אלו היא מכונת הכתיבה שירשה מסבתה, עליה היא מקלידה מכתבים לאחיה, וכל ערב הם נעלמים תחת דלת ארון הבגדים שלה.

על כריכת הספר מתנוססת הבטחה ל"אויבים לאוהבים". אני אוהבת את הטרופ הזה, למרות שהוא לעולם לא באמת אויבים לאוהבים. וגם כאן – הם יריבים, זה נכון, אבל הם לא אויבים. במערכת היחסים שלהם יש הרבה כבוד והערכה כלפי הצד השני, ומהר מאוד, כמו בכל רומן שמבטיח "שונאים לאוהבים", גם כאן מדובר בהגזמה.

אבל אני מקדימה את המאוחר.

בבסיסו, זה ספר על קשרים. חבריים, משפחתיים, רומנטים. זה ספר שיצוק מתוך געגוע וכמיהה. הוא רומנטי, אבל לא במובן של בחור פוגש בחורה והם פוצחים ברומן. הוא רומנטי כי הוא מזכיר סיפורים עתיקים, כי הוא מתרחש על רקע מלחמה עקובה מדם, שאף אחד מבני התמותה שנלחמים אותה לא לגמרי מבין את מקורה וסיבתה.

עכשיו, מלחמה היא לא דבר רומנטי, אבל היא מצע לדברים רומנטיים – כי הסוף המאיים בכל פינה מביא אנשים להבנות מסוימות.

הקריאה הייתה מהפנטת. העולם עשיר. הוא מוכר, אבל עם נופך מסתורי שנמצא בבתים קסומים ומכונות כתיבה מכושפות. בעולם הזה, שמזכיר קצת את אירופה של מלחמת העולם הראשונה, שזורים מיתוסי אלי האדמה ואלי השמים, שהם למעשה שני צידי המלחמה.

אלו מיתוסים שאבדו מזמן, אך מתגלים מחדש ומתמזגים במערכת היחסים השברירית שמתקיימת בין אייריס ורומאן, ובין אייריס ושאר האנשים שהיא פוגשת במסעה.

נשארתי פעורת פה, למרות דברים קטנים שהפריעו לי. בסופו של דבר, הפאנץ' ליין, המעגליות המדהימה של הספר הזה השאירה אותי משתוקקת לעוד.

כן, אני חושבת שזה מחדל שלא מתרגמים דואולוגיות ביחד.