ז'אנר: ריטל, דיסני, נוער, פנטזיה.
למי מתאים: חובבי דיסני מושבעים ומי שמחפשים צידוק לרוע.

על רגל אחת:

זה מרפרר לקלסיקות של דיסני ואני קהל שבוי.

מתוך גב הספר:

זוהי אגדה עצובה על אהבה ועל אובדן, ויש בה גם שמץ של קסם וכישוף. זה סיפורה של המלכה המרושעת.

האגדה על הנסיכה הצעירה שלגייה ואמה החורגת, המלכה המרושעת, מוכרת לכול. המלכה מתקנאת ביופייה של שלגייה, וקנאה זו מגיעה לשיאה בניסיונותיה של המלכה ליטול את חיי הנערה התמה והיפה.

רק לעתים רחוקות מוזכר הסיפור האחר, זה שמסביר מה הביא את המלכה לאכזריות זדונית כל כך. היו מי שניסו לנחש את הסיבה: אולי היא היתה מטבעה מכשפה מרושעת שחזותה היפה והמלכותית לא היתה אלא מסווה שנועד להטעות את המלך? או שאולי המלכה תיעבה את הנערה בשל דמיונה לאשתו הראשונה של המלך?

היפה מכולן מציע גרסה שונה, שטרם סופרה…

הוצאת: ידיעות ספרים
תרגום: גליה וורגן

ומה אני חשבתי עליו:

אני עוד רגע בת 31, ועדיין – אם תשימו אותי וילדה קטנה בדיסנילנד כנראה שאני אהנה יותר.

גדלתי על הסרטים של דיסני וחלקים נרחבים מהם חיים לי במוח ותופסים שם נדל"ן מאוד נרחב, שאם הייתה לי איזושהי זכות הצבעה בעניין, כנראה שהייתי מקצה לדברים אחרים וחשובים יותר. למשל, כמו להיות מסוגלת לדעת כמה זה 5+8 בלי לפתח התקף חרדה באמצע החישוב.

כך קרה, שבאופן טבעי, כשהתוודעתי לקיומה של סדרת הנבלים של דיסני, שמתי לי כמטרה להשיג אותם, גם אם זה אומר שלא אקרא בהם מילה והם ישבו לי על המדף ויראו יפים.

או אז הרימו ידיעות את הכפפה והחלו לתרגם את הסדרה וראיתי טוב ושמתי את טלפיי על שני התרגומים הראשונים בהתרגשות של ילדה בת 5 שהתעוררה לפני ההורים, זחלה מהמיטה לספה בסלון והכניסה את הקלטת של היפה והחיה לוידאו בפעם המיליון באותו שבוע.

ישנו טרנד, ודיסני מודעים לו מאוד, והוא להפוך את הנבלים לעגולים. ולנטינו מנסה לעשות בדיוק את זה בסדרת הנבלים של דיסני. היא לוקחת את הסיפורים שכולנו מכירים, ואז טווה אותם מחדש כשהגיבורים הם הנבלים, ומה התרחש כדי להביא אותם לאותן בחירות חיים שהביאו אותם להיות, ובכן, נבלים.

הספר הראשון עוסק במלכה המרושעת מהסיפור של שלגיה. אין לה שם. היא מלכה מהעמוד הראשון ועד סופו של הספר, שמסופר בלשון קצת פשטנית שמזכירה צורת סיפורי אגדה קלסיים. 

זה עובד. חלקית. ישנה תחושה מכושפת, רק שלטעמי ולנטינו נשענה יותר מדי על הפשטות שבסיפורי אגדה ובכך בעצם עשתה לעצמה חיים קלים איפה שכן היה מקום להתעכב ולחשוב על פתרונות יצירתיים, או סיבות.

ואם כבר אנחנו מדברים על סיבות. אני אוהבת נבלים עגולים, אני פחות אוהבת כשמנסים להצדיק אותם. לא נכנסתי לספר הזה עם ציפיות – הוא מרצ'נדייז של דיסני וכך אני מתעקשת להתייחס אליו – ובכל זאת… אני חושבת שלא חיפשתי צידוק ויותר חיפשתי משהו שיחקור את צורת החשיבה של מלכה רעה. במקום זה קיבלתי סיפור, שהוא חמוד, אבל אני חושבת שהיה לו פוטנציאל להיות הרבה יותר ממה שהוא.

אולי התחושה של הסכין הננעצת ואז המסתובבת. משהו שיאחד יפה ולא ינסה לגרום לי להרגיש צער או רחמנות על המלכה.

אז כן, לא התחברתי לשורה התחתונה. חוץ מזה מאוד נהניתי.