ז'אנר: פנטזיה אפית, נוער בוגר, ריטל, אגדות.
למי מתאים: אוהבי ספרי נוער שהם לא בלעדית רק לנוער.
על רגל אחת:
להל"ן דיסקליימר בו אני מפצירה בכל מי שחפץ לקרוא את הספר הזה לחכות עד צאת הספר הבא כדי להימנע מעוגמת נפש קשה.
מתוך גב הספר:
זרילדה בת הטוחן ידועה בכישרונה לטוות סיפורים כל תושבי הכפר הקטן שבו היא גרה מכירים את המעשיות הדמיוניות והמכשפות שהיא מספרת ללא כל מאמץ אבל יודעים גם שאף מילה שיוצאת מפיה איננה אמת. כאשר היא מספרת למלך ארלְקֶניג הנורא שביכולתה לטוות זהב מקש, היא נלקחת אל טירתו האפלה, שבה משוטטים שדים רוחות רעות ועורבים חלולי עיניים. כדי לשרוד בממלכת המוות הזו, על זרילדה ללמוד את חוקיה וסודותיה, אבל ראשית יהיה עליה להוכיח שהדברים שסיפרה למלך הם אמת, וָלא – תמות. בייאושה היא פונה לנער מסתורי מיושבי הטירה. הוא מסכים לסייע לה, אבל לא מוכן לומר מה המחיר שיהיה עליה לשלם בתמורה. אהבה, כך היא מניחה, לא אמורה להיות חלק מהעסקה…
מאריסה מאייר (תולדות הלבנה) היא סופרת נוער אמריקנית אהובה, שמוכרת ביכולותיה האגדתיות לברוא מחדש מעשיות עתיקות בעולמות פנטסטיים מהפנטים. זהב, הראשון בסדרת מספרת הסיפורים, התקבל בהתלהבות עצומה, זכה בשבחי הקוראים והביקורת והיה לרב־מכר בינלאומי.
הוצאת: כתר
תרגום: יעל אכמון
ומה אני חשבתי עליו:
מה זה לעזאזל התרגיל היעלמות – הנטישה – המחדל – ! איך היא מעזה בכלל להוציא ככה ספר! אני מרגישה לא מסופקת בעליל, כאילו זה דייט עם גבר חלומותיי אבל בסוף מתגלה שהוא לא לגמרי יודע להשתמש בשום איבר שלו.
טוב, רגע לנשום.
מהתחלה.
קשה לי. אני לא מצליחה להבין איך שניה אחרי צאת הספר הזה הבית של מאייר לא הוקף אלפי מעריצים זועמים שדרשו את ההמשך. איך אף אחד לא עשה לה מיזרי. איך הייתה לה עזות המצח – החוצפה! להשאיר ככה קוראים.
אם לא היה ברור – נהניתי.
מאייר ידועה בכישרון הבלתי מעורער שלה בריטלים. היא לוקחת אגדות וטווה אותן מחדש, מרחיבה ומעוותת, אבל עדיין נשארת על השלד המקורי. באופן אישי, אני מאוד אוהבת כאלה. לי זה מרגיש כאילו נעשה פה מחקר על האגדה ומקורה וזה ניסיון פשוט להבין אותה יותר. מה האלמנטים האלה בתוך סיפור האגדה שחשוב לשמר ועם מה אפשר לשחק.
הפעם, מאייר לקחה את האגדה על בת הטוחן וזרקה אותה למיקסר יחד עם הבלדה על שר-היער ותיבלה בקצר פולקלור על מצוד הפרא.
כבר בעת קריאת התקציר המונח "שר-היער" ו"ארלקניג" צלצלו לי מוכר, עוד הרבה לפני הערת המתרגמת שהבהירה את המקור והקשר. אז שאלתי את כל מי שקראו את הספר לפני אם הן זוכרות את הבלדה, כי אני די בטוחה שלמדתי אותה במסגרת לימודית כלשהי.
המסקנה היא שכנראה הזיתי שיעור ספרות. אף אחד לא הכיר את הבלדה לפני וכולם נתפסו מופתעים ומזועזעים מהאכזריות של שר-היער.
ובכן, אני חושבת שהשילוב הזה עבד למאייר מצוין. בניית העולם שלה משובחת ונותנת מקום להגדיל ולהרחיב את אגדת בת הטוחן ולהוסיף עליה עוד טוויסטים קטנים ומרתקים.
הסיפור עוקב אחרי זרילדה, שבורכה או קוללה (תלוי את מי שואלים) ביכולת לספר סיפורים. בכפר שלה הטענה הרווחת היא שהיא מביאה מזל רע ומפיצה שקרים, ובליל ירח מלא אחד היא משקרת שקר אחד יותר מדי ומסתבכת עם לא אחר מאשר שר-היער בכבודו ובעצמו.
הוא לוקח אותה לטירה בה הוא שוכן, וזרילדה מוצאת את עצמה מסתבכת עד מעל לאוזניים בסודות קבורים, תעלומות ואינספור שאלות. וזהב.
לעיתים הרגשתי שהספר מעט איטי, אבל זה בעיקר בחצי הראשון שלו (שידוע שארוך יותר מהשני), וכנראה בגלל שבתחילת הקריאה הראש שלי לא היה באמת פנוי להישאב באמת ובתמים לסיפור.
זו מלאכת מחשבת ואני מחכה על קצה הכיסא שלי לצאת הספר הבא, כי כמו שאמרתי בהתחלה, זה מחדל שהוא לא יצא ביחד עם הראשון.
אני בעד לאסוף קלשונים ולפידים וללכת לחכות ליעל אכמון מתחת לחלון עד שתסיים את התרגום. הכל מאהבה, יעל, אבל אני זקוקה לתרגום הזה.
השאר תגובה