ז'אנר: פנטזיה אורבנית, נוער בוגר.
למי מתאים: כל מי שרצה אנשי-זאב ומעולם לא סופק לו מבוקשו (כי דמדומים לא נחשב).

על רגל אחת:

אני לאורך הקריאה: "נו אבל מתי את הופכת לג'ינג'ית לא הבנתי".

מתוך גב הספר:

נערה אחת. שני שבטים אויבים. משולש אהבה גורלי.
לתרז יש תוכניות גדולות לאחרי התיכון, והן ממש לא כוללות טיסה לישראל להלוויה של אבא שלה, שנטש אותה כשהיתה קטנה.
אבל שיחת טלפון מפתיעה שולחת אותה מארצות הברית לבאר שבע, ושם היא מגלה שאמא שלה הסתירה ממנה את האמת על החיים שלה: את הכסף של אבא שלה, את השבט שלו ואת הייעוד האמיתי של תרז.
באמצע המדבר, במקום שבו בני השבטים יכולים להפוך למפלצות והגורל של כולם תלוי רק בה, אין לתרז הרבה ברירות. היא תצטרך ללמוד את התפקיד שנועד לה, ולעמוד מול אלה שמנסים להשמיד את העולם החדש שרק גילתה. 
ויותר מהכול היא תצטרך להבין מה לעשות עם שני הבנים שהיא נקרעת ביניהם, יואב מהשבט שלה ופלג מהשבט האויב, שכל אחד מהם בטוח שהיא מיועדת רק לו. 

יובל אטיאס מאמינה במפלצות, בכישוף ובאהבה גדולה מהחיים. היא כותבת סיפורים מאז גיל 14 ומקווה לא להפסיק לעולם. הרואה הוא ספרה הראשון.

הוצאת: כנרת זמורה דביר

ומה אני חשבתי עליו:

אחרי שביקרתי בשבוע הספר הכרזתי לעולם ש"זהו! לא חוזרת לשם יותר!" ואז יובל השיקה את הספר שלה, אז בלעתי את המילים של עצמי וחזרתי לשבוע הספר ואחרי שעשיתי ליובל פפרצי לפני שטרחתי להציג את עצמי יצאתי עם עותקים חתומים לי ולעוד חצי עולם. בקטנה. בלדרות ספרים היא חיינו.

תרז בת 17, מתגוררת עם אמא שלה באיתקה בארה"ב ומתאמנת בסתר לתחרות האגרוף "כפפת הזהב" כשהיא מקבלת טלפון מישראל שמבשר לה שאבא שלה, אותו אחד שנטש אותה ואת אמא שלה כשהייתה בת 8, נהרג. ואז אמא שלה עושה מעשה מאוד מוזר ושולחת את תרז חזרה לארץ ללוויה של אדם שרוב חייה היא לימדה את תרז לשנוא.

אבל מסתבר שהאמת קצת יותר סבוכה ממה שנראה לעין. תרז פוגשת את המשפחה של דניאל ולאט נחשפת לתפקידו בתור הרואה של שבט הזאב וללהקה שלו.

אחד הרשמים הראשונים שלי מהקריאה הייתה שהכתיבה מאוד זורמת, אז הוא כבר קיבל ממני נקודות זכות. העובדה שהדמויות הרגישו כמו אנשים אמיתיים בהחלט הועילה לרושם הטוב. ועדיין. לקח לי קצת זמן להיכנס לספר ולהגיע לשלב הזה שכואב להיפרד ממנו כשצריך לחזור למציאות. כל מיני דברים קטנים כאלה שכנראה מפריעים רק לי – כמו העובדה שאנחנו חווים עם תרז משהו בזמן שהוא קורה ואז היא מספרת לנו על הדבר הזה בדיעבד. באותה פסקה.

לזכותה של יובל יאמר, זה קרה אולי פעמיים בכל הספר, זה באמת לא דבר כזה קריטי, ואם הקריאה רצופה ומהירה כמו שהיא אמורה להיות אז יש מצב שבכלל לא שמים לב לזה.

אבל אני בעייתית, ואולי כבר שכחתי מה זה לסלוח לספרי נוער. וזה עוד ספר ביכורים, אז כנראה שהייתי צריכה להיות עוד יותר סלחנית.

כי באמת, בתור ספר ביכורים הוא מעולה! וגם בתור ספר נוער. המחקר, המחשבה, העבודה והאהבה שיובל יצקה לתוך הספר, העלילה והדמויות מורגשים. לעולם האורבני של הספר יש היגיון, העובדה שלדמויות יש תחביבים שונים ורבדים נוספים גם היא תורמת להרגשה שהספר הזה אמיתי. באר-שבע של תרז חיה ונושמת בין הדפים, כמו גם כפר הרים ושאר שבטי האנימלים.

אהבתי את התעלומה ואהבתי את העובדה שהספר נגמר בקליף-האנגר. כזאת אני, סוכנת של כאוס.

פחות אהבתי את "המשולש" ששיווק הספר דוחף בלי סוף כי באופן אישי הרגשתי שהוא מאוד שולי בעלילה, שהיא בעיקר סביב תרז ומסע הגילוי העצמי שלה – של הכוחות הפנימיים שלה, של הבחירות שלה וההשלכות שלהן, והבנים האלה הם בעיקר תפאורה והסחת דעת.

אז לכל חובבי הפנטזיה האורבנית וספרי הנוער – זה לגמרי ספר בשבילכם.

יובל, מחכה לספר הבא.