ז'אנר: רומן רומנטי, להט"ב, נוער בוגר.
למי מתאים: קוראי להט"ב, אוהבי פלאפים רומנטים ותרבות בריטית.
על רגל אחת:
נוטינג היל אבל במודרני.
מתוך גב הספר:
לוק אודונל הוא צעיר, חתיך ובצרות צרורות. הוא חייב למצוא בן זוג הגון ומיד, כדי שיהיה לו עם מי להגיע לאירוע חשוב של העבודה. הוא בן של שני מוזיקאים מגה-מפורסמים, אבא שלו נטש אותו כשלוק היה בן שלוש ומנסה עכשיו לחזור לחייו, הצהובונים יורדים לחייו וזה מסובך. תתקדמו.
אוליבר בלקווד צריך להשיג בן זוג כדי לא להגיע לבד לאירוע משפחתי גדול. הוא פרקליט עולה, פריק של שליטה ויש לו קוביות בבטן והורים בעייתיים. לא פחות מסובך. תתחשבו.
לוק הוא ברדקיסט פרוע שסקנדלים נדבקים אליו גם כשהוא ישן. החיים שלו בזבל – והוא גם מציל חיפושיות זבל לפרנסתו (אל תשאלו). בן הזוג הקודם שלו מכר את כל סודותיו לתקשורת, ולוק הפסיק להאמין בבני אדם, ובגברים בפרט. תזדהו.
אוליבר הוא חנון שכל גרגר קינואה בסלט שלו מסודר לפי שיטה מוקפדת. הפיג'מות שלו תמיד מדיפות ריח של מרכך כביסה משובח והוא מכין פרנץ' טוסט מהאגדות. אבל אין לו מזל באהבה, והוא מאמין שלעולם לא יהיה לו. תבינו.
הכימיה ביניהם – אפסית.
תחומי עניין משותפים – לא קיימים.
הסיכוי לאסון – גבוה.
ולמרות כל אלה – ובהיעדר אופציות אחרות – לוק ואוליבר מחליטים להתחזות לבני זוג לתקופה מוגבלת, עד האירוע של לוק והאירוע של אוליבר, עם תקופת הרצה לפני ותקופת נעילה אחרי, ואז לשכוח זה את זה לתמיד ובעיקר שהיו חלק ממזימה נואשת כל-כך. תרחמו.
ומהדייט הראשון הם מבינים שגם לתחזק זוגיות פיקטיבית זה לא פיקניק, ושלחיים באופן כללי יש תוכניות שונות ומשונות משלהם. תבלו.
"בנוי לקשר" הוא ספרו הראשון – ותהיו בטוחים שלא האחרון – של אלכסיס הול שמתורגם לעברית. תתפנקו.
תרגום: ירון פריד
הוצאת: סלע ספרים
ומה אני חשבתי עליו:
אני לא קוראת הרבה רומנטיים, וכשאני בוחרת כן לקרוא אותם, ספר כמו בנוי לקשר זה בדיוק מה שאני מחפשת.
למה? כי הוא אמיתי. הדמויות בו אמיתיות ואני יכולה למצוא את עצמי בכל אחת מהן. קאסט דמויות הרקע צבעוני ומשעשע עד דמעות (אלכס ומיפי אני מסתכלת עליכם), ובכללי זו קומדיה-דרמה רומנטית איכותית שאחרי שתסיימו אותה, לא תרצו שיחזירו לכם את הזמן האבוד.
עם המון מודעות עצמית ופלפול קטן של אג'נדה, כי בכל-זאת זה רומן להט"בי, הול שואב אותנו לתוך עולמו האישי של לוק, שמתחיל את הסיפור בתור אדם שבור שמפחד מאינטימיות וזוגיות שמא היא תהיה אמיתית והוא ימצא את עצמו שוקע לתוכה רק כדי להתעורר ולגלות שזה בכל-זאת לא היה אמיתי, או שהצד השני לא היה מחוייב כמוהו. לוק נכווה בעבר בצורה מאוד אישית ומכוונת, והחליט להיסגר בפני העולם, ובעקבות כך הפך להיות בעיקר אומלל, פסימי ומרוכז בעצמו.
אבל אחרי תקרית שיצאה מפרופורציה, הבוסית בעמותה בה הוא עובד מבהירה לו שכל עוד הוא יהיה "הסוג הלא נכון של הומו", היא תיאלץ לפטר אותו.
כאן נכנס לתמונה אוליבר, סנגור פלילי רהוט ומדויק. על הנייר, הוא הפתרון של לוק לכל התסבוכת – הוא יוכיח שיש לו זוגיות בריאה עם גבר ראוי, ובכך יוכל לשדל את התורמים ה"רק מעט הומופובים" שלהם לחזור ולתמוך בעמותה.
הם מחליטים להעמיד פנים. לשניהם יש מה להרוויח מבן-זוג שילווה אותם לאירועים מסוימים, גם אם לא ברור לגמרי מה לאוליבר יש להרוויח מהסידור.
מסתבר שאוליבר הוא בדיוק מה שלוק היה צריך – מישהו שירכיב אותו מחדש ויעזור לו לעמוד על שתי רגליים עד שיהיה מסוגל ללכת בעצמו. אהבתי את העובדה שלוק עומד בעצמו בסופו של דבר, שהוא לאט לאט הופך להיות קצת יותר שלם עם עצמו ועם העולם סביבו, ולא כל דבר קטן מרסק אותו. אפשר להזדהות עם זה, וזה מציאותי עד כאב.
אבל בעוד לוק חושף מעצמו עוד ועוד, אוליבר שומר על עצמו רגשית מעט בחוץ בטענה שהוא לא "מספיק" וכולם מתאכזבים ממנו, תמיד. זה לא מפתיע אחרי שפוגשים את ההורים שלו, שיחד עם אבא של לוק צריכים לחלוק מקום ראשון בתור "ההורים המתעללים של העשור", וזה לא פלא שלאוליבר יש את התסביכים שלו.
אם זה לא ברור, אני לגמרי ממליצה על הספר הזה לקריאה מהירה ומהנה, וגם כטבילת רגל ראשונה לספרות להט"ב.
השאר תגובה