ז'אנר: פנטזיה רומנטית, פולקלור סלאבי.
למי מתאים: מחפשים אווירתי ומנחם בדרכו וחובבי פולקלור.
על רגל אחת:
רק רוצה לציין שבשום שלב האפלה לא באמת עומדת מלכת.
מתוך גב הספר:
פנטזיה רומנטית מהפנטת שמרגישה כמו חלום יפהפה ומסוכן.
בעיירה קטנה שבה קסם נחשב לחטא, ליסְקָה רָדוֹסְט למדה לפחד ממה שגילתה בתוכה. כשכוחותיה מתפרצים וגורמים לאסון, היא בורחת אל מסתורי היער העתיק, שם האופל אינו רק איום, אלא כוח חי ונושם.
שם שולט הלשי, שד היער העתיק והאכזרי, שמציע לה עסקה: שנה אחת של שירות בתמורה להגשמת משאלה. אבל לשם כך עליה לשרוד בעולם של רוחות, סודות וכשפים, בתוך בית שמקשיב, זוכר, ואולי גם מרגיש.
ככל שליסקה מעמיקה בין העצים הלוחשים, היא מתחילה לפקפק בכל מה שלימדו אותה: על קסם, על מפלצות, ועל עצמה. בין עימותים חדים ובריתות בלתי צפויות, היא מגלה שלפעמים הדבר המסוכן ביותר הוא לא האופל שבחוץ – אלא האמת שמבקשת לצמוח מבפנים.
זהו סיפור על פחד ואומץ, על שייכות ועל בחירה, ועל הגבול הדק שבין קללה… להתחלה חדשה.
תרגום: ענבל שגיב נקדימון
הוצאת: לב אדום
ומה אני חשבתי עליו:
סיבות בגינן גרמתי לכך שהספר יגיע לידי: כריכה מהפנטת, הבטחה לפולקלור סלאבי ואזכורים של "עקורה" ו"הטירה הנעה" בתודות כמקור השראה.
ואז, כהרגלי בקודש, מצאתי את עצמי דוחה לא במודע את פתיחת הספר. אני חושבת שיש לי אישיו עם פחד להתאכזב.
ליסקה רדוסט נכנסת ליער המכושף בתקווה להיעזר בקסם בפעם האחרונה בחייה. לפי האגדה, ישנו פרח שיוכל להגשים את משאלתה – אך במקום זאת היא פוגשת בלשי, שד היער. בתמורה לשנה מחייה תחת שירותו, הלשי מבטיח להגשים את משאלתה.
ליסקה משאירה את חייה בכפר מאחור ועוברת לגור עם שד היער בבית מכושף המוקף ברוחות ושדים אחרים. מקרוב, ליסקה בוחנת מחדש את האמונות עליהן גדלה. האינסטינקטים שלה אומרים לה להתרחק מהלשי, ובכל זאת – היא נשאבת אל התעלומה שהוא ואל מעבה היער, כדי לגלות שלא תמיד דברים הם כפי שהם נראים.
השפעות "הטירה הנעה" ו"עקורה" ניכרות בכל מילה. פורנאק כותבת בשפה ציורית ומלאת מטאפורות – הגיוניות יותר ופחות. התוצאה היא ספר יפה בהחלט. זו אריזה מאוד טובה לתוכן שהוא בסדר.
הדעות חלוקות לגבי הספר, ולדעתי יש מצב טוב מאוד שזה עניין של ציפייה. מאוד קשה לזרוק שמות כמו דיאנה ווין ג'ונס ונעמי נוביק בלי לעורר ציפייה של ממש. בעוד שהספרים שהיוו מקור השראה לפורנאק עוצרי נשימה בכל אספקט, הספר שלה עצמה הוא הומאז' חמוד ונעים.
הוא לא מחדש שום דבר, למרות שהוא מאוד מנסה. ליסקה לא דמות ראשית בלתי נסבלת – היא אפילו הגיונית בתוך מגבלות העולם והסיפור. הלשי הוא כבר סיפור אחר. ניכר שההשראה העיקרית עבורו הייתה האוול מ"הטירה הנעה", אבל אף אחד הוא לא האוול. התוצאה קצת חיוורת בהשוואה אליו, העוקצנות לא חדה מספיק והדמות שלו לא מלאת סתירות פנימיות מספקות.
מה שכן אהבתי זו העובדה שהוא דמות בהחלט אפורה ומורכבת.
מערכת הקסם בתחומי הסיפור לא תמיד עקבית, וכך גם בניית העולם מבחינת הקדמה הטכנולוגית שבו. אלו פרטים שוליים, אבל לקוראת בלתי נסבלת כמוני, הם בולטים מתוך הדף החוצה ונתקעים לי באחורי הראש בציפייה לקבל הסבר שיניח את הדעת.
אני מניחה שההסבר הוא "זה העולם שלי ואני מחליטה". הייתי מקבלת את זה באהבה, אם לא היה לי ברור שפורנאק מצפה שניקח את הספר שלה ברצינות.
מעבר לכך יש כמה דמויות משנה בסקאלה רחבה של צבעוניות וצורך עלילתי. הן מוסיפות פלפל, גם אם כמה מהן מאוד לא הכרחיות או משפיעות על הסיפור כהוא זה.
התוצאה הסופית היא ספר שהיה לי מאוד נחמד לקרוא. התרגום מחמיא ועוזר לייצר את תחושת הקסם המלטף של היער. האווירה בספר מוצלחת יותר מאשר העלילה בו, ואני לגמרי בסדר עם ספרי אווירה.
השאר תגובה