ז'אנר: פרוזה, מקור.
למי מתאים: בעלי קיבה ולב חזקים, חובבי מספרים לא מהימנים.

על רגל אחת:

לשקר יש רגליים.

מתוך גב הספר:

תמרה מאוד אוהבת לשקר, ובצדק. לשקר זה כיף. רוב הפעמים, לשקר זאת גם הבחירה המוסרית. אנשים ישרים הם בעצם סוג של חלאות; הם משתמשים ב'אמת' כאיזה שריון מוסרי, ומרשים לעצמם להגיד לך את דעתם לגבי הבגד, הריח או בן הזוג המכוער שלך, למרות שלאף אחד לא אכפת.

אבל תמרה משקרת, ולכן בן זוגה לא יודע שהיא שונאת אותו בדם, האקס לא יודע שהיא קוראת בשמו מתוך שינה, ואימא שלה לא יודעת שתמרה קצת שמחה שהיא מתה.

אבל כשהיא מגלה שהיא עומדת לאבד את בית ילדותה, תמרה מוצאת את עצמה מספרת שקר שעלול להרוס לה את החיים. בעיקר אם היא תגלה שהשקר הזה, הפעם, עלול להיות האמת.

בדומה לגיבורתו חובבת המסכות, תמרה משקרת של נטע רוט הוא רומן ביכורים מתעתע ומפתיע, שמשתמש בהומור פרוע ולשון משולחת רסן כדי לצלול אל מעמקי הנפש האנושית. זהו רומן על נשיוּת המתעצבת כנגד טראומה, שקרים וסודות – סיפור שמתקלף מולנו שכבה אחר שכבה בעודו מבקש לשאול אותנו מה אנחנו רוצים לספר על החיים שלנו.

נטע רוט היא שחקנית, תסריטאית ומחזאית עטורת פרסים. זהו ספרה הראשון.

הוצאת: כתר

ומה אני חשבתי עליו:

כשאני לא מצליחה לסדר היררכיית קריאה לספרים החדשים שנוחתים בפתח דלתי (באופן מאוד מילולי), אני פונה אל קבוצת המיקוד שלי, מקבלת מהם סינון ואז מכניסה את הסינון הזה אל גלגל מזל וירטואלי, שעל אף היותו תוכנת מחשב, בבירור יש לו העדפות לכל מה שיכול ליצור דרמה.

הגלגל הכריע "תמרה משקרת" – אז צללתי.

תמרה מחליפה זהויות, מאמצת אנקדוטות ומסכות. היא משקרת כדרך חיים – לבן הזוג, לנהג המונית, לחברה הכי טובה ואפילו לשחקן התיאטרון הלונדוני שאותו כנראה לא תראה שוב בחיים.

בקריאת הצוואה שלאחר מות אימה, תמרה עומדת לאבד את בית ילדותה, ובהחלטה של רגע – משקרת. כי מה זה עוד שקר קטן?

אבל השקר הקטן הזה מכניס את חייה לסחרור שגורם לה לפקפק בכל מה שהאמינה שידעה או שיקרה לגביו.

ההתחלה של הספר מבלבלת. המזל של רוט הוא שהיא כותבת בצורה סוחפת שגרמה לי להאמין שהבלבול הזה ישתלם בסופו של דבר. אז לקחתי אוויר וניסיתי למצוא נקודת אחיזה.

תמרה שטה בין עבר להווה לעתיד, בין אמת לשקר, בין אבחון עצמי לדיאלוג שאולי קרה ואולי לא. לא ברור אם היא באמת אבלה על מות אימה, או נאחזת בה כתירוץ. לא ברור אם הטענה שהיא "שונאת" את בן הזוג שלה היא אמת, או ניסיון להצדיק את עצמה לעצמה.

היא הראשונה שתגיד שהיא אדם רע ולא מוסרי. היא תאבחן את עצמה כסוציופתית, כלבה מניפולטיבית, ואולי אפילו נרקיסיסטית. היא מודעת לכל הדברים הרעים שבה, ובעצם לא מודעת לשום דבר.

תמרה הזכירה לי אנשים אמיתיים מהחיים שלי. כאלו שהגדרתי כ"לא בריאים לי" וחתכתי אותם למרות הטוב שכן ידעתי שמתחבא בהם, במטרה להגן על עצמי – גם אם שרפתי המון גשרים בדרך. תמרה גם הוכיחה לי את מה שידעתי – מתחת לכל הרעש והצלצולים יש נפש פצועה.

אבל לא כל מי שפצוע בכלל יודע את זה, ולא כל מי שיודע את זה מבקש עזרה. 

בין מגוון החלטות שגויות ולא רציונליות, תמרה הצליחה להיכנס לי ללב, למרות שככותרת – אני עדיין לא סובלת אותה. רוט הצליחה לכתוב דמות מצוינת שמבהירה בצורה מאוד ברורה את הנקודה שלי – לא חייבים לאהוב דמות ראשית. ואם היא לא אהיבה – לפחות שזה יהיה מהסיבות הנכונות.

הכתיבה של רוט תפסה אותי ולא שחררה. גמעתי את הספר ב-24 שעות, ובסופו הייתי מאוד מופתעת מזה שלאורך 200 וקצת עמודים היה מסע שלם.

מדובר בספר ביכורים, וככזה כמובן שהיו בו דברים קצת פחות מהודקים ושאלות שלגמרי היו יכולות לקבל מענה. אבל יש גם קסם בעובדה שלא ברור איפה עובר גבול ההזיה והאמת. מה תמרה יודעת ועל מה היא משקרת – ולמי.

רוט עשתה עבודה נהדרת.

טריגרים, רגישויות ועוד כיף: אונס, אלימות, פדופיליה, אובדן ופגיעה עצמית.