ז'אנר: רומנטזי כחול לבן.
למי מתאים: מי שמחפשים רומנטזי מקומי על כל המשתמע מכך.

על רגל אחת:

אני? אוהבת גיבורים מתוסבכים? מה פתאום.

מתוך גב הספר:

בעולם הזה, הטובים לטיס – והמצוינים לדרקונים

דן בסך הכול רוצה להדחיק את המוות המסתורי של השותף שלו; זאת באמת בקשה מוגזמת? כשמפילים עליו שותפה חדשה מתברר שכן. נועה היא לא רק צדקנית וצהובה, אלא גם בעלת כוח מיוחד שמאיים לחשוף את הסודות הכי אפלים שלו. היא עלולה להכניס אותו לכלא, להוביל את הדרקון שלו אל הגרדום והכי גרוע? היא פשוט לא יוצאת לו מהראש. 

נועה מצידה בטוחה שהיא סוף־סוף עולה בחזרה על המסלול הנכון. נגמרו השנתיים האיומות שבהן היא והדרקון שלה היו תקועים בחיל המודיעין, ונותרה רק תחנה אחת בדרך לתפקיד מפקדת טייסת. אלא שאותה "תחנה אחת" מאיימת להיהפך ל"תחנה אחרונה", אם זה תלוי בשותף החדש שלה, רוכב אגואיסט ומרדן. אחד שנראה הרבה יותר מדי טוב יחסית לגבר שמתקיים על צ'יפס ושוקולד – ושמסרב בתוקף לקבל אותה כשותפה.

התוכניות של שניהם משתבשות כשדרקונית פצועה נקשרת אל ליה, חיילת עקשנית שממש לא רוצה להיות רוכבת ורק חולמת על כיסא מרופד במשרד ממוזג בקריה. עכשיו, כדי להכשיר את החיילת שתעשה הכול בשביל שיעיפו אותה מהחיל, דן ונועה נאלצים להפסיק להילחם זה בזה ולהתחיל לשתף פעולה. בהדרגה, גבולות מקצועיים נמתחים, מיטשטשים, נחצים – ואז כבר אין דרך חזרה. 

רוכבי שחקים הוא הספר הראשון ביקום רוכבי הדרקונים – פנטזיה אורבנית סוחפת שמתרחשת במציאות ישראלית אחרת, שבה דרקונים היו קיימים מאז ומעולם.

הוצאת: ידיעות ספרים, לונה

ומה אני חשבתי עליו:

במהלך שבועיים שהשתיקה יפה להם, הייתי צריכה מציאות אחרת לברוח לתוכה. רציתי ספר שהוא חיבוק, שלא ידרוש ממני יותר מדי כוחות נפשיים, וירפא קצת את החולה הרעה שהייתה הנפש שלי. אז הקפצתי בתור את "רוכבי שחקים" של דנה זטולובסקי, ואיזה מזל שעשיתי את זה.

נתחיל מגילוי נאות – דנה (וזו הפעם היחידה שאקרא לה כך במהלך הסקירה) ואני חברות. הכרנו דרך השלוחה המרכזניקית של ספרים בעלמא (איכשהו, היא הסתננה לשם אפילו שהיא ביפן), והשאר היסטוריה. כשהיא סיפרה לי שכתב היד שלה התקבל להוצאת לונה התרגשתי בשבילה מאוד והבטחתי לקרוא אותו כשיצא.

בתור מתנה לעצמי ללידת העריץ שלי, וכדי להציל את השפיות הנפשית שלי, נרשמתי לסדנת הכתיבה של אשכול נבו ואורית גידלי ב"סדנאות הבית". אחד המפגשים עסק במה שנבו כינה "עולמות מכופפים", ואני תרגמתי ל"ספרות ספקולטיבית". משימת הבית שלנו הייתה לכתוב סיפור קצר שבבסיסו נמצא עולם, ממש כעולמנו שלנו, רק עם שינוי מהותי אחד.

למשל – מה אם דרקונים היו כוח צבאי לגיטימי?

בעולם של זטולובסקי דרקונים הם כוח צבאי. בישראל הם מסופחים לחיל האוויר, וכיאה לחיל האוויר מאוד לא קל להיהפך לרוכבים. זה גם כרוך בתהליך שיש לו פוטנציאל מסכן חיים, אבל הערך שלו ככוח צבאי כנראה משתלם יותר מחישוב הסיכונים.

דן אלבז איבד את החבר הכי טוב שלו ובן הצוות שלו במבצע חשאי שחור משחור. ביעילות וחוסר רגישות ששמור לצבא ישראל, המחליפה והדרקון שלה מגיעים ללוויה. נועה מאמינה במערכת ובצדקתה. כמה שדן חפשן, ככה היא צהובה. דן מוכן להילחם בשותפות הזאת בכל כוחו, אבל כשהדרקונית המעורערת ששרדה את המבצע מתבייתת על קורסיסטית שרק עברה באזור, דן ונועה נאצלים לשים את העוינות בצד כדי להכשיר את הצעירה ולהפוך אותה לרוכבת, למורת רוחה שלה.

אני יודעה בזה שאני קוראת בלתי נסבלת. אני נתפסת לקטנות, צופה עלילות, שואלת שאלות מעצבנות ויותר מפעם אחת מרימה מבט מהספר ונאנחת כי השהיית אי האמון פשוט הפסיקה לעבוד מסיבות רנדומליות כאלה ואחרות.

זה כמעט ולא קרה לי לאורך הקריאה של "רוכבי שחקים".

מעבר לכתיבה הסוחפת, זטולובסקי מצליחה לשכנע באמינותו של צה"ל עם דרקונים. הז'רגון הצבאי חי, נושם ומאוד קיים בתוך הספר, והחזיר אותי יותר מעשור אחורה, לשירות הצבאי ולמילואים שלי.

משולש הדמויות היה מרענן במיוחד מאחר והוא לא משולש רומנטי. גם הסחת הדעת נפסלת מאוד מהר בשל היותה לא רלוונטית – היא לא הטוויסט – ואני מתה על זה שהטוויסט באמת לא בא מתוך מערכת היחסים, אלא מתוך העלילה.

ניכר שבוצע מחקר לקראת כתיבת הספר, ואלו הדברים שקונים אותי בספרים – האמינות הפנימית. גם כשזה דברים כביכול קטנים כמו בדיקה של ביצי זוחלים, ועד לאווירודינמיקה ותופעות גופניות שמתרחשות בגובה רב. זה לא "קסם" – זה מחקר ויש לו היגיון שעובד יחד עם מערכת הקסם.

בשום שלב זטולובסקי לא שוברת את גבולות העולם ומערכת הקסם שהיא יצרה, אלא עובדת בתוך המגבלות.

הקול המובחן ביותר דווקא היה זה של ליה. הייתה לה ממש שפה משלה והיה כיף מאוד לקרוא את התהליך שהיא עוברת ואת מערכת היחסים שנבנתה לה עם הדרקונית האבלה.

זטולובסקי חזקה במערכות היחסים האלה. גם אם הקרבה המינית של דן ונועה הרגישה לי לעיתים מזורזת מדי, היא עדיין הייתה אמינה והייתי לגמרי בעדה. 

המסאט כמובן קיים ובועט. אין הרבה ממנו, והוא לא גורע מהעלילה אלא עוזר לקדם אותה ואת ההתפתחויות האישיות של מערכות היחסים והדמויות. באני מאמין האישי שלי, זה תפקידו של סמאט בראש ובראשונה. 

אם לא היה ברור – אני ממליצה. ולא כי אני אוהבת את הסופרת, אלא כי מדובר באמת במוצר טוב. כתיבה שלא מזלזלת באינטילגנציה של הקוראים, אלא סומכת עליהם שיבינו ויקראו בין השורות. עלילה מתוחכמת ורומן אמין.

טריגרים, רגישויות ועוד כיף שכזה: אובדן, מוות, קללות למרבה במחיר.

ספרים נוספים בסדרה