ז'אנר: ספרות ילדים.
למי מתאים: יתאים מאוד לדעתי סביב גיל 4-5.

על רגל אחת:

כל אחד יכול להיות גיבור על בימנו.

מתוך גב הספר:

אַבָּא שֶׁל מִילִי הוּא לֹא סְתָם אַבָּא. 

הוּא גַּם גִּבּוֹר־הָעָל דוֹן קִשּׁוּא, וְהוּא הִבְטִיחַ לְמִילִי לָקַחַת אוֹתָהּ לָעֲבוֹדָה הַחֲשׁוּבָה שֶׁאֵלֶיהָ הוּא יוֹצֵא כָּל לַיְלָה. 

מָה עוֹשֶׂה דוֹן קִשּׁוּא כְּשֶׁכֻּלָּם יְשֵׁנִים? 

וְהַאִם מִילִי בֶּאֱמֶת תִּצְטָרֵף לַמְּשִׂימָה הַסּוֹדִית שֶׁלּוֹ, אוֹ שֶׁתִּהְיֶה לָהּ מְשִׂימָה סוֹדִית מִשֶּׁל עַצְמָהּ, חֲשׁוּבָה לֹא פָּחוֹת?

דָּן בּוֹרְנְשְׁטֵיין, סוֹפֵר וְצַיָּר, מַצִּיעַ לְהוֹרִים וְלִילָדִים לְהִתְיַחֵס בְּהוּמוֹר (אַךְ גַּם בְּשִׂיא הָרְצִינוּת) לְאַחַד הַנּוֹשְׂאִים הַמֶּרְכָּזִיִּים שֶׁמַּעֲסִיקִים כָּל מִשְׁפָּחָה — אֹכֶל וְהַשְּׁלִיטָה בּוֹ. 

בַּחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים, דָּן וּבִתּוֹ מְבֻסָּסִים עַל גִּבּוֹרֵי הַסֵּפֶר. עוֹבַדְיָה בֵּנִישׁוּ הוּא מְאַיֵּר, קוֹמִיקְסַאי וְאַרְט דַּיְרֶקְטוֹר. הוּא גָּר בְּתֵל אָבִיב, וְהוּא מֵת עַל קִשּׁוּאִים.

הוצאת: כנרת זמורה דביר

ומה אני חשבתי עליו:

נכון לכרגע אני יכולה להגיד בוודאות שהעריץ הקטן שלי אוכל יותר טוב ומאוזן משני ההורים שלו ביחד. כל ארוחה שאני מכינה לו דורשת הכנות, עבודה והרבה סבלנות – במיוחד מאחר ואני יודעת שרוב האוכל ימצא את עצמו מרוח על הכיסא, הרצפה ואולי אפילו יגיע לתקרה.

כל זה, בתקווה שתהיה לו בעתיד מערכת יחסים בריאה יותר עם אוכל מאשר זו שיש לי. 

"דון קישוא" עניין אותי בדיוק מהסיבות האלה, ורציתי לדעת מה האג'נדה שם.

אבא של מילי הוא גיבור-על היחיד מסוגו, והוא נלחם בקלוריות הריקות ובאוכל הלא בריא, בכל לילה מחדש בסופר השכונתי. לילה אחד, הוא לוקח את מילי איתו ומגלה לה את הזהות הכפולה שלו כדי שתעזור לו להילחם באוכל הרע.

מילי מספרת שמאוד כיף לקרוא. קול הילדה מאוד מובחן, ויש לא מעט קריצות להורים המקריאים את הסיפור, כמו למשל שמילי בוכה בכאילו כדי להשיג מאבא שלה מידע. אבא של מילי יכול להיתפס כדמות קצת "טרחנית". הוא בעד אוכל בריא ומצקצק על כל מי שאוכל "שטויות" – שהן למעשה האוכל המועדף על רוב הילדים.

כמובן שכקוראת בוגרת יש לי המון שאלות עוקבות אחרי הסיפור – איך להילחם במתוקים בסופר בעצם עוזר לכלל האוכלוסיה? האם הקמפיין לא אמור להיות סביב רכישת הרגלים בריאים ולא סביב איסורים ומלחמה? מה בעצם הערך המוסף כאן?

אבל בתור סיפור ילדים, הוא עושה את מה שהוא אמור לעשות – הוא מנהל שיח בין בריא ללא בריא, ואפילו מילי עצמה לוקחת חלק פעיל במאבק.

קצת פחדתי שהספר יהיה מטיפני, אבל השורה התחתונה מצילה אותו מהגורל הזה. הכותב מודע למאבק ומודע לכך ש"מלחמה" אחת קטנה ברשע השטויות בסופר לא תשכנע את מילי לעבור צד, והיא מכריזה שהיא מתכוונת להילחם בלילה הבא בצד של המתוקים.

ובגזרת האיורים – היו כפולות שגרמו לעריץ שלי להשתולל בהתרגשות. אמנם סכמת הצבעים יחסית "שקטה", אבל האיורים חיים ומאוד תנועתיים.