ז'אנר: רומן רומנטי, ספרות נשים.
למי מתאים: מי שמחפש בריחה מהמציאות, ניקוי ראש וקצת אווירה בריטית.

על רגל אחת:

קומדיה רומנטית שהצליחה לשבור תבנית רק בשביל להישאר בתבנית.

מתוך גב הספר:

מחברת רבי המכר וארי מקפארלן חוזרת עם קומדיה רומנטית חכמה, מצחיקה ומחממת את הלב – על אהבה, פרידות ומה שביניהן.

כשבן זוגה של לורי זה למעלה מעשור נפרד ממנה ביום בהיר אחד, היא המומה. ולא רק שהיא מרגישה מושפלת, הוא גם עובד איתה באותו משרד עורכי דין והיא צריכה לראות אותו בכל יום. חייה המושלמים נהרסו, והמחשבה על כך שתצטרך לצאת שוב לדייטים בעידן הטינדר פשוט מחרידה אותה. כשמתפשטת במשרד שמועה שחברתו החדשה של האקס בהיריון, לורי לא מוכנה לספוג יותר את ההשפלה. אבל אז צצה בפניה אפשרות חדשה, אחרי מפגש מקרי במעלית מקולקלת עם ג'יימי, הצעיר ממנה והפלייבוי של המשרד.

ג'יימי קרטר לא מאמין באהבה אבל הוא צריך בת זוג רצינית ויציבה כדי להרשים את הבוסים. לורי רוצה חבר חדש וחתיך כדי לספק לרכלנים במשרד נושא חדש לשיחה. זאת העסקה המושלמת: רומן פיקטיבי עם צילומים מבוימים ברשתות ותאריך סיום מפורש. 

לורי וג'יימי מתחילים לנפנף בזוגיות החדשה שלהם, לתדהמתם – וקנאתם – של חבריהם לעבודה וידידיהם. אבל איך יודעים מה ההבדל בין להעמיד פנים שאת מאוהבת ובין התאהבות אמיתית בחבר המזויף המקסים והחתיך?

הסופרת וארי מקפארלן נולדה בסקוטלנד ב־1976. אחרי כמה שנות עבודה בעיתונות, החלה לכתוב רומנים בעלי הצלחה מסחרית. היא חיה בנוטינגהם עם בן זוגה והחתול שלהם. אם לא היינו נפגשים הוא ספרה השישי.

תרגום: אסנת הדר
הוצאת: לב אדום

ומה אני חשבתי עליו:

אחת הבעיות הכי גדולות שלי בתור קוראת היא העובדה שאני רוצה לקרוא הכל, ואין לי באמת זמן לקרוא הכל. ועדיין, אני מספרת לעצמי סיפורים.

"אם לא היינו נפגשים" נחת אצלי בשבוע שלכל הדעות היה רע לתפארת, והוא נתן לי מענה בדמות בריחה מהמציאות כדי לחוות קצת בעיות מפוברקות של אנשים מפוברקים שאני יודעת שייגמרו בנשיקה וסוף טוב.

לורי ווטקינסון, סנגורית פלילית מצליחה מעולם לא ידעה מה זו סצינת הרווקות. היא בזוגיות כבר 18 שנים עם אהבת חייה. עד שאהבת חייה מחליט שהחיים איתה משעממים אותו והוא רוצה להיפרד.

לורי, שכבר בת 36 והיו לה תוכניות שכללו גם את הרחם שלה, נזרקת למציאות זרה לה. להוסיף חטא על פשע, האקס שלה מוצא זוגיות חיש מהר ומכניס את חברתו החדשה להריון.

השניים עובדים ביחד באותו משרד עורכי-דין מפונפן במנצ'סטר, וחרושת השמועות מתלהטת סביב הסקנדל האחרון שהוא מות הזוגיות של לורי ודן.

כדי לנצח במלחמה השקטה של מי צולח את הפרידה טוב יותר, נכנסת לורי לזוגיות מזוייפת עם ג'יימי – צעיר הולל בן 31, וביחד הם נותנים לחבריהם לעבודה משהו לדבר עליו.

לרוב אנחנו פוגשים את גיבורת הקומדיה הרומנטית שלנו אחרי הפרידה המדוברת. מקפרליין מתחילה את הסיפור שלה עוד בתוך הזוגיות הקודמת והעבירה את לורי ואותנו את כל שלבי האבל של הפרידה. המהלך הזה אפשר להכיר את מערכת היחסים הקודמת ולהכיר באובדן שלורי חווה. מקפרליין מאפשרת לנו לכעוס על האקס לא רק כי אמרו לנו, אלא כי חווינו עם הגיבורה את כל חוסר ההוגנות והפתאומיות של הסיטואציה.

לורי בנויה טוב, וכך גם מערכות היחסים שלה עם אמילי, החברה הטובה, ועם הסיידקיק הגיי מהעבודה. הספר סובל קצת מעודף דמויות חשובות יותר ופחות, והיו כמה שלגמרי היו יכולו להתאחד לדמות אחת כי ההפרדה שלהן לא באמת תורמת שום דבר.

העלילה עצמה זורמת ועוברת בכל התחנות המוכרות – קשירת הקשר, ההתקרבות, המפגש הלא צפוי עם ההורים, ההכחשה והפרידה במערכה השלישית. הוא מנחם בכמה שהוא צפוי, וזה מאפשר לסלוח על בעיות אחרות בו.

ההומור לא תמיד עבד לי, אבל אני חושבת שזו תלונה של טעם אישי ופחות של בעיה בספר. מה שכן היה בעיה בספר, לפחות עבורי, הייתה השימוש הכמעט פושע ב"חחח" על גבי הדפים המודפסים בשילוב עם "אוףףף" שגרם לדמויות להישמע כמו נערים בתיכון ולא כמו עורכי דין בני 30+. אני לא יודעת איך הספר כתוב ומוגש במקור, אבל לטעמי זו הייתה בחירה תרגומית קצת עגומה.

ישנן כמה סצינות שלדעתי באופן אישי לא באמת תרמו להתקדמות העלילה, לא במישור הרגשי של לורי ולא בהפלת אסימונים לקורא. מקפרליין ניסתה לעשות הרבה ב-375 העמודים בספר – לחזק את האג'נדה שקוראת לשוויון מגדרי, לדבר על גזענות מודעת ולא מודעת, יחסי הורים-ילדים ובפרט אמהות-בנות, כוחה של חברות וזה רק ממה שאני זוכרת על רגל אחת.

זה המון לג'נגל בתוך עלילה של קומדיה רומנטית, ובהתאם, לא הכל נוחת כמו שצריך, אבל כל הכבוד על המאמץ.

בסך הכל מדובר בספר חמוד שהצליח להניע אותי לאורך כמה ימים במציאות קצת מטורללת.