ז'אנר: רומן רומנטי, ספרות נשים.
למי מתאים: אוהבי אמילי הנרי.

על רגל אחת:

שמש בספר.

מתוך גב הספר:

אליס סקוט, כתבת אופטימית וחייכנית, חולמת לכתוב ביוגרפיות של אנשים מפורסמים. כשמרגרט אַייוְוס הקשישה, בת למשפחה עשירה ולמודת שערוריות, מזמינה אותה לביתה ומציעה לה לכתוב ספר על חייה, אליס יודעת שזו ההזדמנות הגדולה שלה.

אלא שהיא לא המועמדת היחידה לכתיבת הספר. מולה מתחרה הֵיידן אנדרסון, סופר מצליח וזעפן. יש לרשותם חודש להיפגש עם מרגרט בנפרד, לזכות באמון שלה ולשמוע את סיפור חייה, ובסוף החודש היא תחליט מי מהם יזכה לפרסם את סיפורה.

אבל נדמה שמרגרט חושפת רק חלקים מהאמת. ולמרות שהשניים נתקלים זה בזו בלי הפסקה בין הפגישות עם מרגרט, הם לא מצליחים לבנות מהחלקים האלה תמונה שלמה – אולי בגלל הניצוצות שעפים באוויר בכל פעם שהם נפגשים. ואולי גם הסיפור שלהם, בדיוק כמו הסיפור של מרגרט, מורכב מחלקים שלא מתחברים?

חיים גדולים, נפלאים ויפים הוא סיפור על מורשת, על גורל ובחירה, ויותר מכול על אהבה. בכתיבתה השנונה להפליא, אמילי הנרי מצליחה לשלב בטבעיות רגשות עמוקים, דמויות שלופתות את הלב ועלילה שמפתיעה עד העמוד האחרון. רבי־המכר הקודמים של הנרי – רומן קיץ, אנשים שאנחנו פוגשים בחופשה שעוּבּד לסרט בנטפליקס, אהבה מהספרים, מקום נעים וסיפור מצחיק – זכו לאהבתם של מיליוני קוראים בעולם וראו אור בישראל בהוצאת מודן.

תרגום: דורית בריל-פולק
הוצאת: מודן

ומה אני חשבתי עליו:

יש זמנים בהם נחוצה בריחה מהמציאות. לרגעים האלה אני שומרת לי ספרים מסויימים שאני יודעת בוודאות שינחמו, ישברו וירפאו אותי, ואחריהם אהיה מוכנה לחזור לכאן ועכשיו.

אליס סקוט חולמת להיות כתבת ביוגרפיות של אנשים מפורסמים. דריסת הרגל שלה בתחום מופיעה בצורת הזמנה לראיין את מרגרט אייווס, אך כשהיא מגיעה היא מגלה שנסיכת הצהובונים הזמינה עוד סופר ביוגרפיות ועליהם להתחרות על הזכות לכתוב את סיפורה.

זה לא סוד שאני קצת לא לגמרי אובייקטיבית כשמדובר באמילי הנרי. משהו בסיפורים שהיא בוחרת לספר ובדרך שהיא מספרת אותם פורט לי על כל המקומות הנכונים. כנראה העובדה שהדמויות של הנרי תמיד בנות הגיל שלי עוזרת. 

הפעם הנרי החליטה להעלות שלב. מערכות היחסים המורכבות המשפחתיות עדיין קיימות שם, כמו גם הריפוי מאובדן הורה, אבל ישנו רובד נוסף.

הנרי מספרת את הסיפור של אליס, ובמהלכו שוזרת את הסיפור של מרגרט, ומשתמשת במבנה מאוד ייחודי ומעניין שמתייחס לנרטיבים פרסומיים. משהו במבנה ובקונספט הזכיר לי את "הסיפור השלושה עשר" – אבל בעוד דיאן סטרפילד מתעלת את הביצות הבריטיות ואת האווירה המלנכולית, אמילי הנרי מתעלת את השמש של מיין ואת האופטימיות האינסופית של אליס.

הדמויות של הנרי אנושיות. בזה שהן לא הכי יפות, לא הכי מוצלחות. הן חסרות ביטחון בדברים מסוימים, נושאות צלקות מחוויות עבר, יש להן פגמים, לבטים ושאיפות.

הפעם, יותר מתמיד, הרגשתי שהעלילה הרומנטית היא רק תירוץ. הנרי רצתה לספר את הסיפור של מרגרט אייווס, על שורשיה המשפחתיים, הקשר בין האחיות והסודות המשפחתיים. בכל ספר שלה היא שוזרת קשר לאחרים, וגם כאן יש לי חשדות שיש קשרים (אבל אני אצטרף לקרוא שוב את "רומן קיץ" כדי לאשרר).

הנרי מתבגרת עם הדמויות שלה, ועוברת איתן שלב אחר שלב. ובאמת שאני אקרא גם את רשימת הקניות שלה.