ז'אנר: ספרות ילדים, רומן גרפי.
למי מתאים: אני בטוחה ש-99% מהאנשים ימצאו למה להתחבר בספר הזה.

על רגל אחת:

דמיון וזמן מת נפגשים.

מתוך גב הספר:

אין דבר מעצבן יותר מלחכות?

לחכות שסבתא תענה לטלפון

שהמעלית תגיע

או שהאוטובוס יבוא

האם להמתנה יכולים להיות גם צדדים חיובים?

הוצאת: כתר

ומה אני חשבתי עליו:

כדי להתגבר על בור הסקירות שהכנסתי את עצמי אליו, רתמתי את שירותי גלגל המזל האינטרנטי, ועכשיו הוא בוחר לי ספר שקראתי לסקור באופן רנדומלי.

המספרת שונאת לחכות. בזמן שהיא מחכה, הראש שלה נודד לכל הדברים שאפשר לעשות בזמן האבוד הזה, או מה גרם לעיכוב.

אני אוהבת את עינת צרפתי. התאהבתי בכתיבה ובאיורים שלה עוד מהספר "יהיה בסדר" הזדהיתי איתו באופן תהומי, וגם הפעם – "אני שונאת לחכות" מעורר הזדהות למרות שהוא כביכול כתוב מעיניים של ילדה.

האיורים של צרפתי מלאי צבע וחיות, והם כל-כך, אבל כל-כך (!) אקספרסיביים שמבחינתו זו מתנה לעיניים. אפשר להסתכל בכל עמוד או כפולה ותמיד למצוא עוד כמה איסטר אגז קטנטנות שרק מחכות להימצא.

הסיפור נוגע במשהו כביכול אנושי וקטן, אבל מצליח להנגיש את הקושי ולגשר על הפער בין גדולים לקטנים. כי זה לא כיף לחכות. ומצד שני, זה בדיוק הזמן שבו אפשר לתת לדמיון להשתחרר ולספר סיפורים על חייזרים שמנסים לשלם עם מטבעות זרים בסופר, או נהג אוטובוס שבדיוק צריך לעזור לקבוצת כדורגל באליפות השכונתית.

הספר כתוב במשפטים קצרים ומתנגנים, שמלווים בציורים שמחיים את המילים ומניעים את הטקסט.

צרפתי מצליחה לשזור עולם של מבוגרים ועולם של ילדים ולתת להם שפה משותפת ופתח לשיח ודיון על עולם הדמיון ועל הזמן "המת" שיש לכל אחד ואחת מאיתנו במהלך היום והלילה.