ז'אנר: פנטזיה אורבנית, הומאז' לתרבות האנימה היפנית.
למי מתאים: באופן מפתיע – חובבי אנימה.
על רגל אחת:
אינטימיות יפנית איז דה שיט.
מתוך גב הספר:
צומיקו הג'ימה היא יתומה שהתחנכה בבית הספר לבנות של "מסדר מידורי הקדושה של האורות השמימיים". זהו מקום מנותק מהעולם, שדואג כי הדרות בו יעסקו בלימודים ולא בענייני השעה, גם כשאותם עניינים נוגעים להופעתו של גזע חדש: האמראנתים. הם אינם בני אדם ולא חיות אך יש להם מאפיינים של אלה וגם של אלה, והם המיתוסים והאגדות שלנו שקרמו עור וגידים. הופעתם משנה את האנושות, והנסיונות לכונן שלום עם גזע חזק ולא לגמרי מובן מעוררים קונפליקטים רבים ופחד.
כשצומיקו מקבלת לפתע ירושה גדולה מקרובה רחוקה שלא הכירה, היא מגלה שביחד עם האחוזה וההון נמסר לה גם נכס משפחתי עוין ומסויג: רב־משרתים. והוא לא בן אדם. ארג'נט האמראנתי שירת את משפחת הג'ימה במשך מאות שנים. אם צומיקו לא תחדש את הקשר הרב־דורי איתו הוא ימות. והוא שונא אותה.
לארג'נט ולצומיקו יש מטרה משותפת: שניהם רוצים בשחרורו של ארג'נט מהשיעבוד הארוך. אבל זו מתגלה כמשימה סבוכה במיוחד, וככל שחולפים הימים, והשניים מתוודעים זה לזה ומתמודדים עם עולם מורכב וקסום של בני אדם, אמראנתים ובני כלאיים שלא תמיד פניהם לשלום, הם מתחילים לתהות עד כמה הם באמת רוצים שדרכיהם יפרדו.
צומיקו והשועל המשועבד הוא סיפור שמערער את גבולות המציאות והדמיון, ומאפשר להגדיר מחדש למה אנחנו קוראים אהבה, וכלפי מי אפשר להרגיש אותה.
פורטריית הוא שמה הבדוי של סופרת שהחלה את דרכה ככותבת פאנפיקים, ולאחר מכן החלה לברוא עולמות משלה, רומנטיים ומלאי יצירתיות, חום והתלהבות.
הוצאת: ספרים בעלמא, אהבות
תרגום: לי עברון
ומה אני חשבתי עליו:
את הסקירה הזאת הבטחתי לעצמי שאכתוב ואפרסם לפני יותר מחצי שנה, בסמוך למועדון הקריאה שהנחיתי על הספר. אבל לחיים יש רצונות משל עצמם, אז אני מצמצמת פערים ופודה חובות ישנים.
צומיקו הג'ימה מוצאת את עצמה יורשת אחוזה ואיתה משרת אמרנתי בשם ארג'נט. האמרנתים רק לאחרונה נחשפו בפני בני-האדם וכל מערכת היחסים עוד עדינה ושברירית. צומיקו מתוודעת לגזע האמרנתים ולבני האדם שכן היו בקשר איתם במשך שנים, דרך מערכת היחסים הסבוכה עם ארג'נט, ועם הקשר הכפוי ביניהם.
הרושם הראשוני שלי מהקריאה בספר היה שהכותבת מאוד אוהבת אנימה ומנגה ואת התרבות הנלווית. פרוטריית הצליחה לזקק את האינטימיות העמוק והמיוחדת שמאפיינת את תרבות יפן ומובאת לקהל הרחב באמצעות האנימה והמנגה.
בתרגום עצמו הצלחתי לשמוע את החוסרים של תארי הכבוד היפניים שמוצמדים לכל שם ושם. לקרוא בשם פרטי בלבד זה אקט של קרבה מאוד גדולה בתרבות היפנית.
צומיקו וארג'נט מתקשרים לא רק במילים, אלא במעשים. בהתחלה, צומיקו נדמית תמימה ונתונה להשפעה, אבל הנרטיב לא מזלזל בה. להיפך, הוא מדגיש את העוצמות שיש בשקט ובנתינה שלה. ארג'נט כועס ושונא את הקשר, אבל לומד להבדיל בין הקשר הכפוי לבין הקשר המתהווה בינו לבין צומיקו.
בסופו של דבר, מדובר במכתב אהבה. אחד לשני, לתרבות היפנית, לפאנפיקים וספרות מעריצים… יש משהו שובה לב לחלוטין ברגעים האינטימיים שטווה הסיפור של צומיקו וארג'נט ובתהליך שהם עוברים בין המדובר לנעשה.
הוא יכול להיות קצת מאתגר, ואולי אפילו מטריד, לקוראים שלאו דווקא מכירים את האינטימיות היפנית – אבל אני בכל זאת ממליצה לתת צ'אנס. מדובר בסיפור קסום על כל גווניה של האהבה.
השאר תגובה