ז'אנר: פרוזה.
למי מתאים: מי שמחפש חוויה קצת אחרת וספר שימשיך לשבת גם ימים אחרי הקריאה.

על רגל אחת:

מי ידע שאסטרונאוטים הם פילוסופים?

מתוך גב הספר:

שישה אסטרונאוטים, גברים ונשים ממדינות שונות, מתעוררים לעוד יום חדש בתחנת חלל, שבו יקיפו את כדור הארץ שש־עשרה פעמים, יתבוננו בזריחות ושקיעות כל תשעים דקות, יחלפו על פני עונות, מדבריות, קרחונים ואזורי מלחמה. כל אחד, על אישיותו ומומחיותו, מתפקד כמו איבר אחר של גוף אחד.   

על אף היותם מופרדים מן העולם, האסטרונאוטים אינם יכולים לחמוק מההשפעה שיש להתרחשויות שקורות בו עליהם, גם לא מהמחשבות והזיכרונות שמתעוררים בהם למראה הכדור הפלאי הזה שמתגלגל אל תוך האינסוף.

מסלולים, זוכה פרס בוקר לשנת 2024, שנחל הצלחה אדירה ותורגם ליותר מ־30 שפות, אינו מציית לכללים של שום ז'אנר ספרותי. להסרת כל ספק, הוא בוודאי שלא ספר מדע בדיוני.

סמנתה הארווי מזמינה את הקורא להיפרד מכוח הכבידה ולהצטרף למסע התבוננות מדיטטיבי ומעורר מחשבה שכולו אהבה לכדור הארץ. ספר הביכורים של הארווי, בקצה המדבר, ראה אף הוא אור בהוצאת כתר.

הוצאת: כתר
תרגום: קטיה בנוביץ'

ומה אני חשבתי עליו:

זמן הוא קונספט קצת חמקמק בימים אלו. למשל – שעה בה הילד שלי ישן חולפת כהרף עין, לעומן השעה שלוקח לי להרדים אותו.

אנחנו מתייחסים אל זמן באופן ליניארי, כי ככה אנחנו חיים אותו, אבל לפעמים הוא לובש צורות הפכפכות. אמא שלי נהגה להגיד לי, "אני לא זוכרת זמן שאת ואחיך לא הייתם", כשברור שהיה זמן כזה. חיים שלמים. אבל מבחינתה, תמיד היינו שם.

הזמן התקפל אל תוך עצמו והותך.

"מסלולים" עוקב אחרי שישה אסטרונאוטים בתחנת החלל. היממה שלהם אמנם אורכת עשרים וארבע שעות, אך על כדור-הארץ ובזמן ההקפות הזמן מתנהג אחרת.

עברה דקה (יותר כמו שבעה חודשים) מאז קראתי את הספר, ופשוט לא הצלחתי לכתוב עליו. קשה להגדיר אותו ואת התחושות שהוא מעביר.

הוא מעין שילוב של פילוסופיה ותוכן אקלימי. האסטרונאוטים ספונים בחללית, הרחק מכדור הארץ וכל מה שהכירו, חווים מעין ניתוק מושתק מהחיים על האדמה. התחושה הזאת עוברת בהגיגים של כל אחד מהאסטרונאוטים.

כל אחד מהם השאיר משהו מאחור ולא בטוח שיהיה להם לאן לחזור. אבל הם מבצעים את המשימה שלהם בכאן ועכשיו. הם חיים את ההפוגה שלהם מדקה לדקה, בין רגעים קטנים חשובים יותר וחשובים פחות.

וברקע – כדור-הארץ הוא דמות בפני עצמה. בין מדבריות לוהטות לקפואות וסערות נודדות, הוא הנוף שהאסטרונאוטים רואים בעד לחלון, והוא הסיבה להכל.

זה ספר מאוד מיוחד. הוא הזיז אצלי דברים. לרגעים נעים, לרגעים עורר בי אי נוחות, אבל לאורך כל הדרך עורר בי מחשבה.