ז'אנר: מדע-בדיוני.
למי מתאים: חובבי רובוטים וקוזי מד"ב.

על רגל אחת:

הסיבה האמיתית לשמה נוצר AI.

מתוך גב הספר:

בעתיד הרחוק ישלטו באנושות תאגידים תאבי ממון, שיהיו אחראים לאשר פרויקטים וכל משלחת שיוצאת אל פלנטה אחרת. כדי לשמור על בטיחות הצוותים, התאגידים מצמידים להם אנדרואידי אבטחה. אבל כאשר מנסים לחסוך בכסף, האנדרואידים הם לא תמיד מהדגם החדיש והבטיחותי ביותר.

כשל מערכות – רובורצח #1

בפלנטה מרוחקת, צוות מדענים מגיע לערוך מחקרים בליווי האנדרואיד שסופק כדי להגן עליהם. אבל הם לא קיבלו אנדרואיד רגיל. הם קיבלו את “רובורצח“. אנדרואידית שפרצה את מנגנוני האבטחה שלה כדי… לצפות באופרות סבון.
כאשר המשימה משתבשת, תצטרך רובורצח לשתף פעולה עם המדענים כדי לגלות את האמת ולהציל את היום.

התניה מלאכותית – רובורצח #2

לרובורצח יש עבר אפל – עבר שבו נהרגו בני אדם. עבר שבהשראתו המציאה לעצמה יחידת האבטחה את הכינוי שלה. אבל יש לה רק זיכרון מעורפל ממרחץ הדמים שהוביל להמצאת השם הזה, והיא רוצה לדעת עוד.

מה שהיא עתידה לגלות, ישנה לעד את תפיסת עולמה…

מרתה וולס, ילידת טקסס ובעלת תואר ראשון באנתרופולוגיה, סופרת זה שנים רבות ומעורבת בקהילת המעריצים. כשל מערכות זיכה אותה בפרסי הוגו, נבולה ולוקוס.

הוצאת: אופוס

תרגום: כנרת היגינס-דוידי

ומה אני חשבתי עליו:

אי שם בשנות הלימבו שלי – כשקראתי כדי לברוח מהמציאות – בין טרילוגיית הרואים למרחוק, קריאה מחודשת של כל אנימורפס (כולל מה שלא תורגם) ו-4 ספרים של תיקי דרזדן, קראתי גם את שתי הנובלות  הראשונות בסיפורי רובורצח.

למרות השם המעט "מאיים" מדובר בספר נחמה. ככזה, כל מה שזכרתי ממנו הוא שהוא היה מקסים ואיזה כיף שמתרגמים אותו מחדש – כי בהחלט מגיע לעולם של וולס הזדמנות לחיים שניים.

רובורצח היא למעשה יחידת אבטחה; אנדרואיד שתוכנת כדי לאבטח משלחות מחקר, עבודות כריה, ובאופן כללי – שירותי אבטחה להשכרה. עם הבדל קטן – רובוצח פרצה את המודול הראשי שלה שמחייב אותה להקשיב להוראות, והיא לחלוטין מעדיפה להעביר את זמנה בצפייה באופרות סבון, ושהעבודה לא תפריע, תודה.

בשתי נובלות קצרצרות אנחנו מקבלים את העולם דרך עינייה של ישות מהונדסת. התרגום בחר להתייחס אל רובורצח בלשון נקבה (כנראה בעקבות הנוחות של יחידת אבטחה והעובדה שעברית היא שפה מגדרית להחריד), אבל בתור אנדרואיד אבטחה, אין לה באמת איברי מין ומגדר.

אין מה לעשות – באנגלית הטריק הזה עובד, בעברית פחות. זה היה תרגיל חשיבה והתרגלות מאוד משעשע, בתור מי שחוותה את הנובלות בשתי שפות.

חשוב לי לציין שזה לא גורע. בתור ישות מהונדסת עם מודול פרוץ, לרובוצח יש פגמי אופי קלים וחמודים שעושים אותה קצת יותר אנושית, וגם קצת פחות. היא לא אוהבת קשר עין, או שמסתכלים עליה בכלל. היא מעדיפה להיות בלתי נראית לחלוטין, שמורה בתוך השריון שלה. 

והיא צוהר מקסים לראות דרכו סיפור.

אני אסביר.

בימי ז'ול ורן, תפקיד המדע-הבדיוני היה להעלות השערות והמצאות. זו הייתה ספרות הרפתקאות עם המצאות משוגעות בעיקרה. אבל אז המציאות השיגה את ז'ול ורן, והז'אנר של המדע-הבדיוני היה חייב להשתנות בהתאם.

רוב ספרי הז'אנר הקלאסיים טומנים בחובם ביקורת חברתית נוקבת כזו או אחרת. זו דרך להקצין את המציאות ואת הדפוסים הקיימים, למרקר ולהאיר פגמים וחולשות בצורה שתרגיש מספיק מרוחקת כדי שנוכל לחשוב עליה ולהפנים אותה בלי שנרגיש שזו הטפה.

כמובן שבמרוצת השנים הז'אנר התפתח, וכמו כל דבר, פיתח זרועות רבות וזהויות נוספות, אבל המהות עודנה קיימת.

אז למרות ש"רובורצח" הוא ספר נחמה, הוא עדיין כזה שמגרד את עצם החשיבה והביקורתיות במוח. הישות המהונדסת יכולה לראות את המציאות בצורה קרה, מחושבת ופשוטה יותר מאשר אדם בשר ודם. היא יכולה, בהיותה לא לגמרי אדם בעצמה, להעביר ביקורת בהומור יבשושי של מכונה, והיא יכולה להעלות שאלות על בינה מלאכותית, קשרים חברתיים ונאמנות.