ז'אנר: פרוזה, רומן היסטורי, רומנטי.
למי מתאים: חובבות קלילים עם מסרים חזקים ואימהות שנויות במחלוקת.

על רגל אחת:

לא חושבת שגיגלתי כ"כ הרבה על ג'קי קנדי מאז גיל 15.

מתוך גב הספר:

כאשר בוורלי דיימונד תופסת את בעלה לארי במצב שלא מותיר כל מקום לספק עם מזכירתו, היא בועטת אותו החוצה מחייה. כשהוא מאיים לגזול ממנה את ביתם המשותף, הבית שבו היא מגדלת את ילדיהם, בוורלי מחליטה שהגיע הזמן לנקום וחוברת למועמד לסנאט שמולו מתמודד הגרוש הבוגדני. בעוד מאבקי הכוח צוברים תאוצה גם הרומנטיקה פורחת ותורמת ליצירת הנקמה המושלמת.

סיפור ייחודי וחכם שמשלב סיפורת היסטורית, רומנטיקה, כוח נשי ותככים מבית הנבחרים.

שרה גודמן קונפינו היתה מורה לספרות ולעיתונאות בבית ספר תיכון אך פרשה מהוראה על מנת להתמסר לכתיבה. היא מתגוררת במרילנד יחד עם בעלה, שני ילדיהם ושני כלבי שנאוצר קטנטנים. ספריה אל תשכחי לכתוב וחסרת תקנה זכו לשבחים רבים והיו לרבי-מכר. מאחורי כל גבר מוצלח הוא ספרה השלישי שמתורגם לעברית.

הוצאת: ידיעות ספרים, פן
תרגום: רחל פן

ומה אני חשבתי עליו:

אחת לחודשיים אני חווה את "בחירתה של סופי – מהדורת הסוקרת" ובה אני צריכה לבחור ילדים אהובים שיגיעו אלי, ולוותר על אחרים תוך כדי שקרים עצמיים של "אני אגיע אליהם מתישהו. ארכוש בירידים, אקח מהספרייה", כשבפועל אני מאמינה שיש לי בבית מספיק ספרים שטרם נקראו כדי שיספיקו לשלוש תקופות פנסיה לפחות.

אבל מאחר שאני קובעת לעצמי חוקים רק כדי לשבור אותם – במקום ילד אהוב אחד מהוצאה, בחרתי שניים. וכך יכולתי לבחור בלב שלם ומצפון נקי את "מאחורי כל גבר מוצלח", אחרי שחברה שיתפה ממנו ציטוטים שגרמו לי להיחרד מצד אחד ולהסתקרן מצד אחר.

בוורלי דיימונד היא האישה המושלמת. היא מתעוררת שעה ודקה לפני בעלה כדי חס וחלילה לא להפריע לשגרת הבוקר שלו, מתפעלת בית וילדים ותמיכה אקטיבית בעבודה שלו בקמפיין פוליטי בשנת בחירות בארצות הברית. 

כשהיא תופסת את אותו בעל עם שפתיים של מישהי אחרת סביב איברים שלא צריכים לראות אור בשעות העבודה (או בציבור), היא מבינה שלהיות מושלמת כנראה לא מספיק, והגיע הזמן שהיא תרדוף אחרי מה שהיא רוצה עבור עצמה. כשאותו בעל – בקרוב גרוש – מאיים לקחת את הבית והילדים, בוורלי מחליטה להוריד את הכפפות ולהוכיח לו אחת ולתמיד איזה נכס היא בזכות עצמה, ודווקא במגרש שלו.

זה הספר הראשון שאני קוראת של קונפינו. לא באמת ידעתי למה לצפות, והיו לי קצת חששות שאתאכזב. אולי הסיפור לא יתפוס אותי מספיק, אולי הכתיבה תרגיז אותי. אבל אני שמחה להצהיר שטעיתי – מאוד נהניתי מהספר.

לבוורלי יש קול מאוד מובחן בתור מספרת. היא אמנם האישה הקטנה המושלמת, אבל היא לרגע לא טיפשה או קלת דעת – פשוט קצת בורה לעיתים. כשהיא רוצה, היא מסוגלת להיות כוח טבע ולהזיז הרים למטרותיה ולרצונותיה. 

את בוורלי מלווה אימה, שבהחלטה של רגע מחליטה לתמוך בביתה בעת משבר ולעבור לגור איתה, בין שהיא רצויה ובין שלא. מילי, האם, היא בהחלט כוח טבע, ושמחתי לראות את הקווים האלה שמקשרים בין אמא לבת, שעזרו להבין ולקשר ביניהן בלי לפגום בעובדה שלכל אחת מהן אופי ייחודי משלה.

באופן אישי, אם הייתה לי אמא כמו מילי, כנראה שהיה צורך באשפוז כפוי. שלי או שלה, לא בטוח, אבל אני בספק אם מישהי מאיתנו הייתה יוצאת מזה ללא פגע.

העלילה מציעה חלונות הצצה מפתיעים לפוליטיקה האמריקאית, ליהודי אמריקה, ופריזמה חדשה על פמיניזם ואוכלוסיות "שוליים" נוספות. הכתיבה של קונפינו מצליחה להכניס נושאים ליברלים "מודרניים" לתוך שנות ה-60 של ארצות הברית, ומראה כמה ארוך ועקבי המאבק של נשים להיראות ולהישמע.

אמנם בוורלי מתחילה את מסעה מתוך "דווקא", אבל היא מתחברת למטרה באמת ובתמים. היא מטיפה רק לאג'נדות שהיא מאמינה בהן, ולא כי הן "יראו" או "ישמעו" טוב לקהל הבוחרים. בכך היא בעצם נותנת קול לכלל האוכלוסיה, ומראה מה המערכת הדמוקרטית אמורה לעשות ביסודה.

והרומן מה איתו?

הוא חמוד. למושא האהבה אין יותר מדי זמן לגדול ולהתפתח כאדם ממשי, הוא שם כדי לשרת את העלילה ואת מסעה של בוורלי. כן – אפשר בהחלט לראות שהוא טוב לב, אדיב ובאמת אכפת לו, במיוחד כששמים אותו מול הגרוש לעתיד של בוורלי, שהוא תמצית כל מה שרע במין הגברי.

עד שהוא לא.

ועל זה, אני לא לגמרי סולחת לקונפינו. זה אולי נכון לשלום בית, אבל האם זה תואם את המציאות?

כנראה שלא.