ז'אנר: פנטזיה אורבנית, נוער.
למי מתאים: למי שמחפשים הומור ושנינות בשילוב נונסנס.

על רגל אחת:

שיחת השבוע: מה כישרון הסמדרי שלך?

מתוך גב הספר:

לפעמים חיסרון גדול הוא כל מה שנחוץ…

לפעמים חיסרון גדול הוא כל מה שנחוץ… אלקטרז סמדרי הוא נער רגיל לגמרי. כמעט. ההורים שלו נעלמו לפני שנים, ומאז הוא עובר ממשפחה אומנת אחת לאחרת בגלל נטייה מצערת להשמיד כל בית שהוא מגיע אליו… זאת לא אשמתו – זה פשוט הכישרון שלו. חייו משתנים לגמרי כשביום הולדתו השלושה־עשר הוא מקבל חול מוזר, שּכַ ת של ספרנים מרושעים מאמינה שבאמצעותו תוכל להשתלט על העולם. כשספרני הרשע גונבים את החול המסתורי, ברור לאלקטרז שהוא חייב להחזיר אותו אליו. הוא יוצא למשימה חמוש במשקפיים וביכולת המופלאה שלו לשבור כל דבר, ובדרך אוסף עוד בני ברית, שכישרונותיהם וכישלונותיהם מוזרים לא פחות. האם יצליחו לעצור את כוחות הרשע לפני שיהיה מאוחר מדי?

ברנדון סנדרסון, שם העט של אלקטרז סמדרי, הוא אחד מסופרי הפנטזיה המצליחים והאהובים בעולם, חתן פרס הוגו לספרות פנטזיה ומד"ב. ספריו תורגמו לעשרות שפות, נמכרו ב־30 מיליון עותקים ברחבי העולם והיו לרבי־מכר ולמקור השראה ליוצרים רבים. אלקטרז נגד ספרני הרשע היא הסדרה הראשונה שכתב לנוער.

הוצאת: מודן
תרגום: כנרת דוידי-היגנס

ומה אני חשבתי עליו:

החודש האחרון היה בסימן ספרי נוער, וכנראה שזה לטובה כי ההספק שלי היה בהחלט מעורר קנאה (שלי בעצמי). זו גם הייתה ההזדמנות שלי לקדם ברשימה את "אלקטרז נגד ספרני הרשע", בזכות העובדה שהוא זכה למהדורה מעודכנת ומאויירת.

אלקטרז בן ה-13 כמעט עובר ממשפחה אומנת אחת לאחרת, והמרווחים ביניהן מתקצר יותר ויותר, בזכות הנטיה של דברים להישבר ולהיהרס בנוכחותו. הוא לא עושה את זה בכוונה – זה פשוט קורה.

ביום הולדתו ה-13 הוא מקבל חבילה מוזרה עם פתק שמצהיר שהיא מהוריו ומדובר בירושה. בסדרת תקלות שלא כולן באשמתו של אלקטרז, החבילה אובדת, והוא נאלץ לחבור לזקן התמהוני שטוען שהוא סבו, כדי להשיב את הירושה היקרה מפז הזו.

בתור מי שקראה חלק מהעבודות "המרכזיות" של סנדרסון, קיבלתי אזהרה חוזרת שלא מדובר בספר סנדרסוני רגיל, כדי שחס וחלילה לא אצפה למשהו ואתאכזב.

אחרי הקריאה אני יכולה דווקא לטעון שמדובר בספר מאוד סנדרסוני, אבל אני מבינה את האזהרה. מי שיצפה למצוא בספר בניית עולם מסועפת ומערכת קסם עם חוקים ברורים וחקוקים בסלע צפוי להתאכזב. 

אז למה הוא בכל זאת סנדרסוני מבחינתי? כי זו הכתיבה של סנדרסון וזה ההומור שלו – שאיכשהו מצליח להיות גם עוקצני וגם תמים.

אלקטרז שובר את הקיר הרביעי פעם אחרי פעם כדי לדבר אל הקוראים. הוא מגלה "סודות מקצוע" ומנסה לשכנע אותנו באמת ובתמים שהוא לא "גיבור", מאחר ואין בו מעלות של כזה. מהבחינה הזאת – ההומור הזה יכול להיתפס אולי מעט מוגזם, אבל באופן אישי חשבתי שהוא בעיקר מאוד ספציפי, אבל עדיין חכם.

זה מסוג ההומור שמרפרר קצת אל טרי פראצ'ט ודאגלס אדמס – נונסנס שמחוסר הגיונותו פשוט חייב להיות הגיוני.

אז נכון, אין בניית עולם נרחבת ומערכת קסם מסועפת – לא בסטנדרט הרגיל של סנדרסון לפחות – אבל עדיין יש מערכת קסם, והיא מתבססת על דברים פשוטים עד גיחוך כמו "כשרונות" (לפי ההיגיון של "יום הפוך") ועדשות משקפיים. ובכך בעצם סנדרסון פשוט מבקש מאיתנו להסתכל ולהעריך מחדש האם מגבלה היא לא בעצם מעלה מסוג אחר?

אי אפשר לא להתייחס לפיל שבחדר – כלומר, הרפרנס הבוטה מאוד להארי פוטר.

רולינג עיצבה מחדש את מסע היתום לעולם הקסום בכך שכתבה את הארי פוטר. היא ממש לא המציאה את הגלגל, אלא פשוט הרכיבה ממנו משהו אחר, ובאופן מאוד צפוי – קמו אחריה לא מעט סופרים וניסו את הנוסחה הזאת בעצמם. היו כאלה שהצליחו יותר וכאלו שפחות, והכל טמון בביצוע.

סנדרסון לקח את הנוסחה והפך אותה על הראש. אפשר לקרוא לזה לעג, אבל האמת שאני בעיקר רואה בזה מכתב אהבה.