ז'אנר: פרוזה לנוער.
למי מתאים: נוער, נערות, ואפילו מבוגרים.

על רגל אחת:

לונג סטורי שורט – איי סורבייבד.

מתוך גב הספר:

אמרתי לה שאני מרגישה כמו דג על הירח. בדרך כלל אומרים ״דג מחוץ למים״, אבל מאז שאמא…
זה לא רק שאני לא נמצאת במים, אני בכלל לא נמצאת יותר בעולם שאני מכירה.

ליבי בת החמש־עשרה היא ילדה רגילה. היא רק רוצה להצליח בלימודים, להקשיב לטיילור סוויפט ולעלות לתיכון עם שתי החברות הכי טובות שלה. עד שתאונת דרכים הופכת את כל עולמה. ביום אחד ליבי מפסיקה להיות ״התלמידה המצטיינת״, והופכת להיות ״הילדה שאמא שלה מתה״.

כדי להחזיר אליה את עצמה וגם את אבא שלה שהולך ונעלם, ליבי מחליטה שהיא חייבת להתקבל לכיתת המצטיינים בתיכון. ובשביל זה היא מוכנה ללכת רחוק מאוד, רחוק עד חדר המורים, שממנו היא גונבת את טופס המבחן.

בזמן שליבי הולכת ונפרדת מהילדה שהיתה, היא מוצאת את עצמה מבלה יותר ויותר עם זוהר, בו נתקלה אצל הפסיכולוגית החדשה שלה. ולצד רגשות האבל והכאב ניצתות בה גם תחושות אחרות. אבל גם לזוהר יש צרות משלו, והצרות האלה מאיימות להרוס את מה שבקושי הספיק להתחיל ביניהם. 10 סיבות לא להשתגע הוא סיפור התבגרות סוחף, המשלב רומנטיקה, כאב והומור, ומספר על משקלו של אובדן ועל כוחה של אהבה.
הספר נכתב בעידוד תוכנית "רזידנסי טחנת רוח" בתמיכת קרן ברכה והקרן לירושלים.

הוצאת: כנרת זמורה דביר
איורים: רעות בורץ

ומה אני חשבתי עליו:

בפסח האחרון, כחלק מפעילות של נוער כנרת, הוזמנתי למשרדי ההוצאה לשמוע על דברים מרגשים שעתידיים להתרחש. נועה שלו הגיעה לספר על ספר הנוער החדש שלה – "10 סיבות לא להשתגע" – וידעתי כבר מהדוגמית הקטנה ומהשיח שיהיה לי מעניין לקרוא אותו.

בסתם יום כמו כל הימים, אמה של ליבי עוברת תאונה קטלנית. עכשיו עולמה של ליבי, עוד רגע בת 15, מתהפך על צירו והיא צריכה להתרגל למציאות חדשה, שאותה היא מנסה לתקן בכל הכוחות והכלים הזמינים לה. אם זה התפעול הבסיסי של הבית, מצב רוחו של אביה, או מערכות היחסים עם החברות שלה.

תחילת הקריאה הפכה לי את הבטן. ליבי היא ממש לא אני – ובכל זאת הרגשתי המון קווי דמיון, המון חוויות ומחשבות של ליבי, שהדהדו לי את עצמי, אי אז בתור כמעט בת 20 שאיבדה את אבא שלה.

אם זה הכעס על הנטישה, הגעגוע הכואב, הרצון להיות הכל בשביל כולם וההתעלמות המוחלטת שלי ממה שאני הייתי זקוקה לו באותו הרגע. אבל אני הייתי בגירה – חיילת – ואף אחד לא יכול היה להכריח אותי לפגוש אשת מקצוע, מה שליבי דווקא כן זוכה לו.

מה שאני מנסה להגיד – ניכר ששלו כתבה מתוך ניסיון אישי. הרגש היה אמיתי וכן בסיפור.

דרך העיניים של ליבי אפשר לראות את שאר בני הבית נאלצים להתמודד עם מציאות חדשה, שאף אחד מהם לא ביקש ולא חלם עליה. כל אחד מדרי הבית הולך לאיבוד משל עצמו – והרי זו המהות של אבל ואובדן טריים – איבוד.

ובכל זאת, מדובר בספר נוער, וככזה הוא מתעסק גם בקשיים "הרגילים" של נערות מתבגרות – חברויות, לימודים, ערך ותפיסה עצמית, ואהבה ראשונה.

ליבי היא דג על הירח – בטוחה שהיא יחידה מסוגה ועכשיו יש עליה כתם לכל החיים. עד שהיא פוגשת בדגיג נוסף שגם עליו המזל לא שפר מי יודע מה, ונוצר ביניהם חיבור עדין כזה, שמעסיק את ליבי ונותן לה קצת מפלט מעצמה.

ליבי עצמה, על אף בגרות ניכרת, עדיין מתנהגת כמו נערה. מה שהפליא אותי, ואולי קצת הפריע לי – היה העובדה שהשיח הפנימי שלה בוגר הרבה יותר מגילה ומהניסיון שלה. אני זוכרת גם את עצמי בתור נערה בערך בגיל שלה, ובדרך שהסתכלתי על העולם – לא זה מה שהרגיש לי לא מתאים – אלא המסקנות והתובנות שליבי הגיעה אליהן בשיח הפנימי שלה.

בסופו של דבר, אפילו שזה לא "אמין" החלטתי שזה לא פוגם, מאחר ואלו שיעורים ומסרים שאני מאמינה שחשוב שכל נערה תיוודע אליהם.

הספר הוא מעין פיסת חיים בזמן שמחוץ לזמן. גם אם באיזשהו שלב הוא קצת מתרחק מההתמודדות הישירה של ליבי עם הסיטואציה, הוא עדיין נשאר סביב החוויות שלה וסביב התהליך האישי שלה וההתפתחות שלה. היא עושה קצת שטויות, מתמודדת עם ההשלכות שלהן, ובוחרת בחירות בלתי אפשריות. 

הוא כמעט מושלם מהבחינה הזאת, מה שבהחלט מביא ליחס סלחני יותר מצידי, כלפי הדברים שהוא לא מושלם בהם.

וכמובן, חשוב לציין הספר שזור באהבת טיילור סוויפט ובאיורים מקסימים.