ז'אנר: פנטזיה אורבנית, אגדה מודרנית, נוער.
למי מתאים: אוהבי סיפורי אגדות וסיפורים מצמררים ומעריצי גיימן.

על רגל אחת:

דמיון, אומץ ותמימות ילדית.

מתוך גב הספר:

יום אחרי המעבר, קורליין יצאה לסייר בדירה החדשה…

היו בה מאה חמישים ושלושה דברים כחולים, עשרים ואחד חלונות, וארבע-עשרה דלתות. שלוש-עשרה מהדלתות נפתחו ונסגרו, אך הדלת הארבע-עשרה היתה נעולה.

כשקורליין מוצאת מפתח שחור גדול שפותח את הדלת, היא פוסעת דרכה למסדרון שמוביל לדירה שנראית בדיוק כמו הדירה שלה. רק שהדירה הזאת היא אחרת: האוכל שם יותר טעים וארגז הצעצועים מלא בחפצים מופלאים. יש שם גם אמא אחרת ואבא אחר, והם רוצים לשנות את קורליין ולעולם לא לתת לה ללכת. אבא פעם לימד אותה ש"כשמפחדים אבל בכל זאת פועלים, זה אומץ", וקורליין תצטרך להיות אמיצה מאוד כדי להציל את עצמה ולחזור להורים האמיתיים שלה ולחיים שהיא מכירה.

קורליין הוא מעשייה מקורית ומפחידה, אך גם משעשעת, חיובית ומעצימה, שמיועדת לקוראים צעירים ומבוגרים כאחד.

הוצאת: הכורסא
תרגום: הילית חמו מאיר

ומה אני חשבתי עליו:

קצת אחרי שלמדתי לקרוא ולכתוב, החלטתי שגם אני כותבת. אבל באמת – סיפורים כמו אלה שאני קוראת. הסיפור הראשון שכתבתי, סיימתי ונתתי לעיניים זרות בוגרות לקרוא, העמיד את כל בית הספר היסודי שלי על הרגליים והזעיק את כל המערך הסוציאלי ביישוב.

אני רק רציתי לחלוק את העובדה שכתבתי.

ככל שהתבגרתי והמשכתי לקרוא – עוד ז'אנרים, עוד סגנונות, כך גם אני השתניתי והתאמתי את עצמי עד שמצאתי את הקול שלי. יש כמה שמות ספרותיים שאני חבה להם חוב שלעולם לא יפרע – הם עזרו לי להבין איזה כותבת אני רוצה להיות ולאן אני רוצה לשאוף.

ניל גיימן הוא אחד מהם.

בשלהי החופש הגדול, קורליין ומשפחתה עברו לבית חדש, בשכונה חדשה – והיא משועממת. להורים שלה אין יותר מדי זמן אליה, והשכנים בבניין העתיק שחולק לדירות הם משונים ואקצנטריים. אבל קורליין חמושה בדמיון פרוע ונחישות, והולכת לחקור את סביבתה החדשה – וכן, גם את הדלת הזאת בטרקלין שלא מובילה לשום מקום. עד שהיא כן.

אי אפשר לדבר על הספרים של גיימן בלי לדבר על הפיל שבחדר – וזה חתיכת פיל.

התיישבתי לכתוב את הסקירה הזאת אולי 10 פעמים לפני שהצלחתי בכלל להתחיל – כי איך אני אצליח לשים את תחושת הבגידה העמוקה שאני מרגישה בצד, ולהתייחס רק ליצירה ולמילים של גיימן, שתמיד ידעו לפרוט לי על כל המיתרים הנכונים בנפש?

יש לי על המדף "מקדש" שבנוי ממהדורות שונות של הספרים של גיימן. עם המהדורה הנוכחית של הכורסא, יש לי 3 מהדורות של "קורליין", ותכננתי להגדיל את הכמות בעוד אחת – אבל לאור הפרשה, החלטתי עם עצמי שמה שכבר יש לי – ישאר ויזכה לחסד נעורים, אבל אני לא מוכנה לרכוש יותר גיימן בשפת מקור, ולו רק מהסיכוי שזה יגיע לכיס שלו.

אבל אני לא מסוגלת להיפרד מהמילים שלו, ומהשיעורים שהוא כן לימד אותי. לפעמים לא צריך הרבה – רק כמה מילים מדויקות כדי להעביר רעיון שלם. 

"קורליין" הוא בדיוק זה.

הוא ספר קצר ומתומצת, שאפשר לקרוא בתור נערה ואפשר לקרוא בתור בוגרת, והוא יעשה את אותו הדבר ודברים שונים לחלוטין באותה נשימה. זו המומחיות של גיימן – לקחת את הפשוט ולהפוך אותו לקצת יותר גדול מהחיים עצמם.

בתוך אווירת סיפור האגדה הברטוני שקיימת בספר, קורליין היא גיבורה שיכולה להיות כל אחד ואחת – והיא גם הדוגמה המושלמת לגמישות של הדמיון הילדי, והיכולת של ילדים להתאקלם למציאות שונה ומשתנה, לקבל ולעבד רעיונות חדשים ולא לאבד את העשתונות.

ובתוך כל זה, יש אמיתות קטנות, מסקנות שהן כל-כך ברורות מאליהן מצד אחד, ומצד שני מעולם לא באמת השקענו בהן מחשבה מודעת.

חזרתי אל "קורליין" ברגשות מעורבים. הפעם הראשונה שקראתי אותו הייתה לפני יותר מחצי חיים שלי, כשעוד התעצבתי והפכתי להיות מי שאני היום. הוא נכנס לי ללב ולנפש, כי תמיד הייתי ילדה כזאת, ברטונית קצת בעצמי, והוא עיצב את הכותבת ששאפתי להיות.

הוא נשאר קסום, ומזוקק, ועל כן שובר לי את הלב שוב ושוב ושוב.