ז'אנר: מותחן נואר.
למי מתאים: חובבי קלסיקות וספרים שהגדירו את הז'אנר.

על רגל אחת:

על השלמות, קלסיקות ופאם פאטאל.

מתוך גב הספר:

לא במקרה תושבי פרסונוויל קוראים לה עיר הרעל – בעיר של מבריחי אלכוהול, מהמרים ופורעי חוק, הרעל משחית את כולם. רק אדם אחד יכול לעשות בה סדר.

בלש פרטי נקרא לפרסונוויל ומגלה כי הלקוח שהזמין אותו מת. בירור קצר מגלה שהלקוח נורה מול בניין העירייה, שאשתו היפה הייתה במקום, שהוא עמד לחשוף את קשרי אביו המיליונר עם המאפייה ושזונת צמרת בשם דיינה סובבה אותו ואת ראשי הפשע המקומיים על אצבע אחת מטופחת.

כל אדם אחר היה עולה לרכבת הראשונה אל מחוץ לעיר, אבל לא הבלש הזה. הוא מפענח את סבך הקשרים הסמויים מן העין, האיבות הנושנות ותאוות הנקם שהפכו את עיר הכורים התמימה לחבית נפץ שסופה להתפוצץ.

קשה להפריז בחשיבות המותחן הזה, שהיה ליריית הפתיחה של ספרות הבלש המשפיעה ביותר במאה העשרים. ספרי דשיל האמט הונצחו בגילומו של המפרי בוגארט ב"נץ ממלטה", עוררו את דמיונם של יוצרים אין־ספור והביאו סוגה חדשה לעולם – פילם נואר – ובה בלש אמריקאי קשוח, פאם פטאל, מעקבים חשאיים ואמת שסופה להתגלות.

הוצאת: עם עובד
תרגום: יעל ענבר

ומה אני חשבתי עליו:

אבא של אהב סרטי מערבונים, ספרי הרפתקאות וקלסיקות מד"ב, והוא אהב סדרות משטרה צ'יזיות שאותן היינו רואים ביחד עוד לפני שהיו כבלים. איפשהו בתוך זה צמחה החיבה שלי לסיפורי בלשות. הבנתי שאני אוהבת נואר דווקא מצפייה בסרט "מי הפליל את רוג'ר ראביט", ומשם הדרך כבר הייתה סלולה עבורי.

אי לכך ובהתאם לזאת, כשראיתי ש"קציר הארגמן" רואה תרגום בעברית – מיהרתי להכריז "אני!"

פרסונוויל מושחתת עד העצם. התושבים קוראים לה פויזנוויל והם לא טועים. בהגיעו של הבלש הפרטי לעיירה, לפגישה שלא מתקיימת, הוא מוצא את עצמו שוקע עד הצוואר בתסבוכות העיירה, ומחליט שזה תפקידו לנקות אותה מכל החולי.

מה יש כבר להגיד על הספר הזה? הוא חלוץ בז'אנר הנואר. הוא אחד הספרים שהגדירו אותו, וככזה הוא כמובן מדגמן את כל הקלישאות – פאם פאטאל, קווי עלילה מתוסבכים אבל עם פתרון פשוט, בלש ששומר את הקלפים קרוב לחזה, הרבה דם, אקדחים ושחיתות.

האם הוא מחדש משהו? כמובן שלא. 

אבל זו הבעיה בלקרוא ספר קלסי, הרבה אחרי שהז'אנר שלו התפתח, צמח והפך לגדול מסך חלקיו. מצד שני, זה גם היתרון. לקרוא את הספר הזה היה קצת כמו להיכנס לאיזו מערבולת נוסטלגיה מבחינתי, וזאת למרות התכנים העקובים מדם בו.

אני חושבת שלחובבי הז'אנר הספר יהיה כמו ממתק קטן, וקצת כמו שיבה הביתה. גם אם הוא לא מתיישן בצורה מחמיאה, לספר יש מקום של כבוד בתור אבן דרך של ז'אנר המתח והנואר.

רגישויות, טריגרים וכיף: רצח, אלימות, דם ועוד קצת דם.רוח הרפאים של החיים שלי, כשגם אני הייתי בסחרחורת – מערבולת של חוסר ודאות.