ז'אנר: רומן רומנטי, ספרות נשים.
למי מתאים: מי שמחפשים קליל וסמאטי עם מגוון רחב של דמויות והמון פרחים.

על רגל אחת:

אני חושבת שחטפתי סוכרת רק מהקריאה.

מתוך גב הספר:

אמה טורס היא מארגנת חתונות מצליחה שלא מאמינה בנישואים. ובכל זאת, היא מומחית באשליית האושר המושלם, ומכורה לקסם שהיא יוצרת בכל אירוע מחדש. אליוט בלום הוא מעצב פרחים מבריק – שנאלץ לוותר על החלום להיות אדריכל כדי לנהל את חנות הפרחים המשפחתית.

לפני שנתיים הם היו צמד מנצח: ביום עיצבו יחד חתונות חלומיות, ובלילות היא התענגה על מפת קעקועי הפרחים שמכסה את גופו, עד שהיא שברה לו את הלב. עכשיו הם נאלצים לעבוד יחד על חתונת השנה – אירוע יוקרתי שעשוי להקפיץ את המוניטין של שניהם. זוג הכלות הנלהבות, שלא מודעות להיסטוריה הטעונה ביניהם, נחושות לשדך בין השניים. אבל כשאמה נקלעת למשבר שעות ספורות לפני החתונה, היא ואליוט נאלצים להתמודד עם האמת: לפעמים דווקא ברגעים אלה מתגלה האהבה האמיתית.

לפרוח איתך מחדש הוא רומן סוחף, מלא תשוקה ובלתי נשכח על שני אנשים שלומדים שכדי לצמוח, צריך קודם להעז ליפול. זהו ספר הביכורים של ג'ולי סוטו שכבש את קהילת הבוקטוק העולמית, כשקוראים מכל העולם התחברו לסיפור האהבה המורכב והרגיש. 

תרגום: שי סנדיק
הוצאת: אופוריה

ומה אני חשבתי עליו:

מדי פעם רשימת ה-TBR שלי בגודרידס מסתנכרנת עם תרגומי הספרים בארץ, ואז אני מרגישה כאילו זכיתי בלוטו – כי הכנסת הספר הזה לסטטיסטיקה תוריד לי מספר מרשימה אחת ותעלה מספר באחרת. ואני אשקר אם אני אטען שהמספרים האלה לא רודפים אותי בלילות חשוכים.

אמה טורס היא מארגנת חתונות מוכשרת, שלא מאמינה בנישואים. היא אוהבת את המסיבה והאירוע, אבל מערכות יחסים ארוכות ומחייבות? זה לא בשבילה. בתור בת למתחתנת סדרתית, היא אמנם ירשה אינספור אחים חורגים, אבל גם קיבלה שיעור חשוב – רגשות הם לא לנצח. דברים משתנים, אנשים מתרחקים. אז עדיף לחיות בכאן ועכשיו, ותמיד יש סיבה למסיבה.

היא נחושה לשכנע את עצמה שזה נכון, שהבחירות שלה נכונות – אבל זה קשה כשהיא נאלצת, אחרי שנתיים ארוכות, לעבוד שוב בצמוד לאחד שברח – או יותר נכון – האחד שהיא שברה לו ולה את הלב במכה אחת מדויקת.

על גב הספר מתנוסס הטרופ – "מאוהבים לשונאים לאוהבים" – וזה פשוט לא נכון, אבל לרוב הטרופ "שונאים לאוהבים" לא נכון. יש פה סיפור עם המון רגש בתוכו, אבל בשום שלב שלו הוא לא שנאה, אלא יותר התכנסות וניסיון הגנה עצמית. לכל עוברי האורח, דמויות המשנה, וכך גם לקורא, ברור שלשניים האלה אכפת מאוד אחד מהשניה.

זה כן סיפור על הזדמנות שניה. פרספקטיבה ובגרות שאפשר להשיג רק אחרי שמתרחקים קצת, כואבים ומתכחשים. הפגישה המחודשת מאלצת את שני הצדדים בסיפור לחטט בפצעים שלא לגמרי הספיקו להגליד, להעלות באוב היסטוריה משותפת, או לפתוח מחדש אירועים ולבדוק אם יש להם פרשנות מחודשת.

עם אמה אנחנו חווים את ההווה – הפגישה המחודשת והצורך להתמודד עם פצעים מהעבר שהיא העדיפה להעמיד פנים שאינם קיימים. ודרך העיניים של אליוט, אנחנו מתוודעים לעבר – הוא זר שעד לאירועים מכוננים בעיצוב אמה של היום, ובכך מאפשר להציג את הסיטואציה שאמה מגנה עליה בחירוף נפש, דרך עיניים של מספר מהימן.

אמה תוססת, בטוחה בעצמה כלפי חוץ גם אם לא תמיד מבפנים. היא מחייכת אל העולם והוא אליה, קל להתמגנט אליה – מה שהיא נאלצה להאמין שהוא דווקא המגרעת הגדולה ביותר שלה.

אליוט הוא נטע זר לפעמים גם בעיניי עצמו. הוא ירש את העסק של אביו – שתמיד ידע שיגיע אליו, אבל זה קרה בטרם עת, ונאלץ להשהות את החלומות שלו לזמן לא ידוע. דווקא הוא משחק את התפקיד ששמור בד"כ לגיבורות הנשיות – הוא לא לגמרי מודע לעצמו ולהשפעה שלו, הוא מעט חסר ביטחון וחסר ניסיון, והוא אנטי-סוציאלי בצורה כל-כך מגוחכת שכמובן התאהבתי בו.

למרות שעלילת הספר מאוד סובבת סביב מערכת היחסים של אמה ואליוט, הוא מצליח להכניס לתוכו גם התעסקות בנושאים קצת יותר עמוקים, גם אם רק על קצה המזלג. אם זה גזלייט, או ירושה רגשית וצלקות דוריות, או הפחד להיות בדיוק כמו ההורים שלנו. 

זה ספר קריא לחלוטין, שאפילו הסמאט בו הצליח לרענן ולחדש קצת, בזכות היפוך התפקידים שסוטו בחרה לדמויות שלה.