ז'אנר: קומדיה רומנטית שהיא גם קצת פנטזיה.
למי מתאים: חובבי טלנובלות טורקיות וסדרות קאלט של שנות ה-80 עד ה-90.

על רגל אחת:

ערפד חנאן כותב יומן, אבל הוא עבר את גיל הבגרות והתחיל לצמוח לו שיער במקומות פרטיים.

מתוך גב הספר:

אהבת אמת עומדת למבחן בקומדיה רומנטית מקסימה.

קאסי גרינברג אוהבת להיות אמנית, אבל זאת דרך קשה להתפרנס. היא על סף פינוי מדירתה ונואשת למצוא דירה זולה בשכונה טובה בשיקגו. כשהיא מוצאת חדר להשכרה במחיר נמוך מאוד, היא יודעת שחייב להיות כאן מלכוד – רק מישהו שיש לו סוד להסתיר ישכיר חדר במחיר כזה.

מובן שהשותף החדש שלה לדירה, פרדריק ג'יי. פיצוויליאם, רחוק מלהיות רגיל. הוא ישן כל היום, נמצא בחוץ כל הלילה, ומדבר כאילו יצא מרומן היסטורי. הוא גם משאיר לקאסי פתקים ממיסי לב, מתעניין באמנות שלה ודואג לשלומה. והוא נראה די טוב בלי חולצה, במקרים הנדירים ששניהם בבית וערים. אבל כשקאסי מוצאת במקרר שקיות דם שבהחלט לא היו שם קודם, לפרדריק יש וידוי…

השותף החדש והסקסי של קאסי הוא ערפד. ויש לו הצעה בשבילה.

תרגום: עמית פרדס
הוצאת: לב אדום

ומה אני חשבתי עליו:

כבר כמעט חודש אני מתקדמת לאט לאט במקבץ הסיפורים החדש שיצא למרגרט אטווד בעברית, "תועות זמן". אני לוקחת אותו במנות קטנות, כי הנושאים בו קצת קשים – במיוחד בתקופה הנוכחית – ואני צריכה אוויר והפוגה.

בפעם האחרונה שעצרתי, ביקשתי מגלגל המזל שיחליט בשבילי איזה ספר יהווה את הבריחה מאטווד. הגלגל בחר את "השותף שלי הוא ערפד", ואיראן דאגו לי בטוב ליבם להמון זמן מקלט כדי שאוכל להתקדם בקריאה.

קאסי גרינברג, אמנית תפרנית וכושלת, גם נואשת. בעיקר נואשת למצוא דירה שתוכל להרשות לעצמה – ואין הרבה כאלה. כמובן שהיא סקפטית כשהיא נתקלת במודעה על דירה בשכונה יוקרתית בשיקגו בעלות חודשית מעוררת גיחוך. אבל לאור מצבה הנוכחי… זה לא שהיא יכולה להרשות לעצמה להיות עד כדי-כך בררנית.

היא עוברת לגור עם פרדריק ג'יי פיצוויליאם תחת כללים מוזרים, אך פשוטים.

אל תיכנסי אלי לחדר, אל תפתחי את הארון בסלון, ואל תפריעי לי לישון במהלך היום, כי העסקים שלי משאירים אותי ער כל הלילה.

הוא כמובן שכח להזכיר את העובדה שהוא חתיך משגע (אולי הוא לא מודע?), אבל לא טורח להסתיר את העובדה שמשהו בו קצת… אנכרוניסטי. אה, ובמטבח איך כלי בישול וואט סו אוור.

אבל קאסי, כאמור, נואשת, ומתעלמת מכל הסימנים, עד שהאמת בהחלט מתנפצת לה מול הפרצוף. השותף החתיך שלה? ערפד.

אני לא באמת יכולה לבוא בתלונות לספר. הוא עושה בדיוק את מה שהוא אמור לעשות. הוא קליל, מצחיק ומגוחך.

זה לא ספר להתעמק בו, זה לא ספר להמשיך לדון ולדוש בו. זה ספר לקרוא כדי לצחוק ולהימלט קצת מהמציאות המטורללת, כדי לכבות קצת את המוח החושב אחרי יום ארוך שסירב להסתיים.

הספר עצמו מסופר מנקודת המבט של קאסי, ואת הקול של פרדריק אנחנו חווים דרך החלפת מסרונים, מכתבים וקטעים יומן בראשית כל פרק.

זו בחירה מעניינת ומרעננת, וברובה מאוד חיבבתי את הביצוע שלה. זו צורת סיפור אלטרנטיבית, ששופכת אור על הדמות של פרדריק ועל תפיסת העולם שלו, ומציגה אותו לאו דווקא כגיבור הערפד הטיפוסי שלמדנו לצפות לו. התכתובות והמסרונים מעולים לדעתי, קטעי היומן קצת פחות. בעיקר כי הרגשתי שהם לא הוסיפו דבר פרט חזרה על מידע שכבר קיבלנו דרך החוויה של קאסי.

העולם של הספר די מצומצם. הוא מתקיים במישור הדירה והבעיה הנוכחית שקאסי מתמודדת איתה – אם זו יצירת אמנות חדשה (שהיא טוענת שהיא מולטימדיה, אבל כבר ניהלתי דיון ארוך עם בוגרת אדריכלות וסטודנט לאמנות שהבהירו לי שמדובר במיקסד-מדיה, וזו הטעיה צורמת), או הזדמנויות העסקה כאלה ואחרות. 

המפגש של קאסי ופרדריק עם העולם החיצון מוגבל לצרכי העלילה המידיים – ונוכחות דמויות המשנה גם כן. זו התמקדות מאוד ספציפית במערכת היחסים שלהם, כששאר העולם יכול לחכות להם בסיבוב.

אם כך, נשאלת השאלה, איזה טוויסטים ואסונות מחכים להם לשם העלילה?

ועל זה אני יכולה לענות – כאלו שנמצאים בטלנובלות טורקיות, כמובן.

מצחיק או קרינג' – זה כבר עניין של טעם. אבל זה בהחלט קריא, ולגמרי מנקה את הראש.