ז'אנר: רומן רומנטי, ספרות נשים, ריאליזם קסום.
למי מתאים: ניקוי ראש, סיפורי אהבה גותים שהם לא באמת גותים, וסדרת המדיאטור של מג קאבוט.

על רגל אחת:

שלום, המוקד לחוקיות רוחות הרפאים? אני רוצה להתלונן.

מתוך גב הספר:

פלורנס דיי, סופרת צללים מצליחה, נקלעת לצומת דרכים בחייה לאחר פרידה קשה שגרמה לה לאבד את האמונה באהבה. מבחינתה, האהבה מתה. 

כאשר העורך החדש והחתיך שלה, מסרב להאריך לה את הדד ליין לסיום הספר שהיא כותבת, פלורנס בטוחה שהקריירה שלה עומדת להיגמר. ואז היא מקבלת טלפון בלתי צפוי שלאחריו היא מחליטה לחזור הביתה, לעיירה שהשאירה מאחור לפני עשור, כדי לסייע למשפחתה בהלוויה של אביה האהוב.

בעוד היא מתמודדת עם הכאב והזיכרונות, פלורנס מבינה שהעיירה לא השתנתה, אך היא עצמה שואלת את עצמה האם היא תצליח להישאר במקום שמעולם לא קיבל אותה. הכל מתהפך כשרוח רפאים של גבר מאוד מוכר, ומרגיז כתמיד, מופיעה בבית הלוויות המשפחתי. והוא, ממש כמוה לא מבין מה הוא עושה שם.

מסתבר שלא רק הרומנטיקה מתה, אלא גם העורך החדש שלה. וכעת, המפגש הבלתי צפויי עם רוחו של הגבר יפה התואר גורם לפלורנס להתחיל לבחון מחדש את כל מה שחשבה והאמינה לגבי סיפורי אהבה. 

תרגום: יסמין קליין
הוצאת: לב אדום

ומה אני חשבתי עליו:

לקח לספר הזה קצת זמן להגיע אלי, בגין נסיבות, אך בסופו של דבר הוא נחת בארון החשמל שלי – בדיוק מה שהייתי זקוקה לו כדי לעבור בין ספר כבד אחד לאחר. 

ובכלל, המסע שלי עם הספר הזה התחיל עוד כשעלה לפעילות הגרלה, ומצאתי את עצמי מפרטת את כל ספרי רוחות הרפאים שאני מכירה. ואז זה הפך לפוסט בפני עצמו. אם זו לא עילה להוסיף לארסנל שלי עוד ספר רוחות רפאים, אני לא יודעת מה כן.

פלורנס דיי היא סופרת הצללים הכאוטים של המחברת אן ניקולס, סופרת רבי-מכר של ספרות רומנטית. בחוזה נשאר לה עוד ספר אחד, אבל פלורנס לא מצליחה לסיים אותו, כי היא הבינה שהרומנטיקה מתה.

הבעיה היא, שהעורך החדש שלה, בנג'י אנדור, לא מוכן לתת לה עוד הארכה, או לשמוע על סיכוי כלשהו שהסוף לא יהיה שמח.

ואם זה לא מספיק, פלרונס מקבלת את שיחת הטלפון האחרונה שהייתה רוצה לקבל, ובה מתבשר לה שאביה מת. היא חוזרת לעיירת ילדותה ומתאחדת עם משפחתה ועברה בתור המוזרה שרואה רוחות רפאים. ואז בנג'י אנדור דופק על דלתה – והוא רוח רפאים.

מסתמן שלפוסטון יש תבנית של נשים כאוטיות שהפסיקו להאמין באהבה אחרי איזה מקרה ספק מכונן, שניגן להן על תפיסות העולם. תפיסת העולם של פלרונס מתערערת בעקבות הבגידה של האקס באמון שלה, והיא החליטה שהיא חלק מהכלל, בעוד ההורים שלה הם היוצא מן הכלל שמוכיח את הכלל. היא חולמת על סיפור כמו של ההורים שלה, למרות שהוא ייחודי, שונה, ואף מרים גבות.

בכללי, המשפחה של פלורנס צבעונית מאוד, ודרך העיניים של פלורנס מוצגים בצורה רומנטית ומאוד סלחנית. בקלות, וזה גם מה שהאקס המדובר עושה, אפשר היה לקחת את בסיס הסיפורים האלה ולדבר על הזנחה הורית (לא פושעת, אך קיימת), על פריצות של גבולות וילדות שלא לגמרי הייתה שמורה.

אבל לפלורנס הילדות שלה הייתה קסומה וטוב, גם אם לא מושלמת. כי האהבה והרומנטיקה שהמשפחה שלה הרגישה כלפי עסק בית הלוויות שלהם, פיצתה על כל הכשלים הקטנים.

כמו ב"שבע השני שבינינו" גם כאן מערכת היחסים נבנית בתוך ואקום. התקשורת בין הזוג מקסימה ומתוקה, נבנית ומתחממת לאט. הם קודם חברים ורק אחר-כך משהו אחר. לכל אורך הדרך אהבתי את המודעות של שניהם למגבלות הקשר הזה ולאי היכולת שלו להתקיים. ולמרות שהכתובת הייתה על הקיר, באותיות זוהרות שבאמת אי אפשר לפספס, הבנתי למה פלורנס בוחרת לא לשאול את השאלות הנדרשות, ולמה היא מתעקשת לספר לעצמה סיפורים.

הספר הזה היה בדיוק מה שהייתי צריכה בתוך שבוע כאוטי, קליל ועושה טוב על הלב. מתעסק בעיקר במסע של פלורנס, ובנג'י רק שם בשביל ללוות אותה.