ז'אנר: פרוזה עם מעט רומנטיקה.
למי מתאים: אוהבי ספרים מושבעים, שגדלו על קלסיקות על זמניות.

על רגל אחת:

תראה הוגו עשיתי לך הרווק.

מתוך גב הספר:

לוסי היא סייעת בבית הספר שבו לומד כריסטופר, ילד חכם ורגיש שהתייתם מהוריו. המשאלה של כריסטופר היא שיצא ספר חדש בסדרת הספרים האהובה עליו, "אי השעון". המשאלה של לוסי היא להרוויח מספיק כסף כדי לאמץ את כריסטופר. המשאלות של שניהם עשויות להתגשם כשג'ק מאסטרסון, המחבר המסתורי של סדרת "אי השעון", שובר שתיקה רבת–שנים ומכריז שכתב ספר חדש בסדרה, אך במקום להוציא אותו לאור, הוא יעניק את העותק היחיד של הספר לזוכה בתחרות שתתקיים על האי שבו הוא גר. הזוכה המאושר יוכל לעשות בספר כרצונו – להוציא אותו לאור או לשמור אותו לעצמו. לתדהמתה, לוסי היא אחת מארבעת המתמודדים בני המזל שנבחרו לתחרות.

הבחירה בלוסי ובשאר המתמודדים אינה מקרית, לכל אחד מהם יש סיפור בעברם שקושר אותם לאי. לוסי יודעת שזכייה בתחרות תשנה את עתידה, אבל מבחינתה הביקור באי כרוך בזיכרונות כואבים. לוסי תהיה חייבת להתמודד עם הזיכרונות האלה, כמו גם עם אוסף חידות מבלבלות, אספני ספרים חמדנים, יריבים ערמומיים, ואחד, הוגו ריס, המאייר החתיך (והרגזן) של ספרי "אי השעון". ובינתיים, ג'ק מאסטרסון זומם תפנית עלילתית משלו, שעתידה להשפיע על חייהם לנצח.

משחק המשאלות הוא רומן מתוק ונוגע ללב, מלא באהבת ספרים ואדם. הוא תורגם ל–18 שפות, הפך לרב־מכר והופיע ברשימות "ספרי השנה" רבות.

הוצאת: כתר
תרגום: ניצה פלד

ומה אני חשבתי עליו:

הקריאה שלי בחודשיים האחרונים נעה מעלה ומטה. היה לי רצף די ארוך של ספרים טובים, והוא נקטע ודשדש לו – פעם ספר טוב, פעם פחות. קצב הקריאה שלי מושפע מכך באופן ישיר – אני מבלה יותר עם ספרים שקשה לי להתקדם בהם מסיבות אלו ואחרות, ודווקא הספרים שאני נהנית מהם נגמרים לי מהר (ופולשים לי לכל נדבך אחר בחיים).

התעורר בי הצורך לספר שיעשה לי טוב. חשפתי את הרשימה הקצרה שלי, ו"משחק המשאלות" נבחר ברוב קולות, יחד עם ההבטחה שהספר הזה מזכיר לנו למה אנחנו אוהבים ספרים.

סדרת "אי השעון" של ג'ק מאסטרסון מיצבה אותו בין הסופרים המובילים לילדים. אינספור גדלו עליו ועל הרפתקאות אי השעון, שבו אלמנטים שהם קצת ארץ הפלאותיים, קצת מפעל השוקולד של וונקה וקצת ארץ לעולם לא. העובדה שאי השעון עצמו הוא מקום כמעט אמיתי (אי פרטי בו מתגורר ג'ק מאסטרסון), היא בסיס לחלומות אמיתיים מאוד של ילדים וילדות שקראו את הספרים.

לוסי הארט הייתה אחת מהילדים האלו, ואחרי שתיקה של 6 שנים, הסופר האקצנטרי שובר שתיקה ומזמין מספר נבחר של ילדים, שהיום כבר מבוגרים, חזרה אלי ומבטיח להגשים להם משאלה – ממש כמו בספרים עצמם.

המשאלה של לוסי היא להיות האמא המאמצת של כריסטופר, ילד צעיר שאיבד את הוריו בנסיבות טרגיות.

לספר יש אווירה של שיבה הביתה, והוא באמת עונה על ההגדרה של ספר שמזכיר למה בכלל אנחנו קוראים. הוא מכתב אהבה לספרות ילדים, ובכלל לילדות.

אמנם לא מדובר בספר פנטזיה, ואין בו אף אלמנט ספקולטיבי אחר, אבל יש בו קסם. אי השעון הוא ממלכה שפועלת לפי החוקים של ג'ק מאסטרסטון, הלא הוא המאסטרמיינד (אם כי, הוא יחלוק עלי בקביעה הזו), ויש לו אווירה שהיא משהו קצת גדול יותר מהעולם שלנו. בקלות אפשר לכתוב מותחן מורט עצבים בסטינג הזה, או עלילת רומן גותי.

מהבחינה הזו – שייפר מתכתבת עם ספרות ילדים קלסית – כזאת שהגבולות בה מטושטשים, אבל הסופים שמחים. סיפורים, שעל פניהם, במיוחד בעידן המודרני, לא בטוח שהיינו חושפים אותם בפני ילדים. שייפר מתבלת את העלילה שלה בכמות טריגרים כמעט מסחררת של מוות, אובדן, יתמות, הפלות, מחלות, ניכור הורי ואף תקיפות מיניות, ובכל זאת בשום שלב הספר לא הופך למזעזע או בלתי קריא.

להיפך, הוא גדוש באהבה וחמלה, ומטפל בכל הנושאים ברגישות או רפרוף, כך שלא יחטטו יותר מדי בפצעים הפתוחים של הקוראים.

כל המילים הטובות האלה, ובכל זאת הספר השאיר אותי לחשוב עליו גם אחרי שסגרתי אותו.

מדובר בספר ביכורים, וככזה הוא בהחלט מוצלח, אבל לא חף מבעיות. אחת מהן היא השורה התחתונה והמסר, שהוא שכסף דווקא כן יכול לקנות אושר.

הדבר הנוסף הוא השאלה במי עוסק בעצם הספר.

התקציר רומז שמדובר בלוסי וכריסטופר, אבל ההקדמה דווקא מציבה את הדמות של הוגו, המאייר הבריטי האומלל, בתור הדמות הראשית שסביבה סובב הסיפור. כך שלא לגמרי ברור באיזו מערכת יחסים רצתה שייפר להתקמד.

התמה הברורה היא יחסי הורים ילדים (מבחירה או שלא), ודווקא הנושא הזה מטופל באופן מוצלח ויפה לטעמי, ואפילו נסגר מעגל. הוא פשוט גורם לאי תיאום ציפיות ברגע שמסתמכים על התקציר.

זה בדיוק הספר שהייתי צריכה, ואני כנראה אחזור אליו כי טמונות בו אמירות קטנות ומקסימות.