ז'אנר: פרוזה, אוטוביוגרפיה.
למי מתאים: סיפורי סודות משפחתיים קבורים, רומני נעורים ותמונות של התבגרות ישראלית.

על רגל אחת:

מטא ספרותי שיצא ככה סתם, כשיצירה אחת מרפררת אחרת, ולשתיהן אותו בית.

מתוך גב הספר:

אמרו שיש לה הכול – אבל בחשבון אחרון, האם זה באמת נכון?

זה סיפור שמספר אמת על התבגרות, פחד, כסף וגוף.

סיפור על משפחה, צער ואהבה.

זה סיפור על בת שהופכת מילדה ונערה לאישה צעירה בצל אביה הדומיננטי, פצוע מלחמה המרותק לכיסא גלגלים, חזק וחלש. זה גם סיפור על שלוש אחיות ועל אם שמחזיקה סיפור אחר. סיפור על התבגרות שלא נגמרת, על סודות וסליחה שמגיעה באיחור.

זה סיפור שמספרים בנסיעה על כביש מהיר אבל הוא מתגלה לאט־לאט.

יש לך הכול הוא ספרה הראשון של דפנה לוסטיג, עיתונאית ושדרנית. בכתיבה בעלת איכות כובשת היא כותבת באומץ, כנות והומור כמו מי שמסתכלת אל תוך הפנסים בלי למצמץ.

הוצאת: כתר

ומה אני חשבתי עליו:

הסדרה הקטנה של כתר טומנת בחובה הבטחות, ועד כה לא אכזבה אותי. אלו סיפורים של רגעים מהחיים, שלמרות שהם מזוקקים לדברים כל-כך ספציפיים, הם יכולים להדהד החוצה לעוד הרבה אנשים אחרים. כתיבה יפה, כמעט ערומה, על קושי, התבגרות, והניסיון להבין איך להגדיר את העצמי בעולם שמתעקש לתת הגדרות משל עצמו.

לדפנה יש הכל. אבא יהלומן נחשב בבורסה, בית גדול בכפר שמריהו, אמא אבא ואחיות. אבל האם הפרטים השטוחים האלו מציגים תמונה אמיתית?

לוסטינג מגוללת את הסיפור שלה כדפנה, הבת של נעמי ושמחה לוסטינג. על ההתבגרות בצל הנכות של אביה, למציאות של הבית שלא תמיד תאמה את המציאות בחוץ. כי כלפי העולם – למשפחת לוסטינג יש הכל – אבל מאחורי דלתות סגורות המצב קצת אחר.

בשפה פשוטה שחותכת כמו סכין, לוסטינג מציגה אמיתות שהיא גדלה איתן ולתוכן. גם בגיל מבוגר יחסית אין לה סיבה לאמת או להתעמת איתן, עד שמגיע גורם חיצוני כלשהו ופותח את תיבת הפנדורה – מסובב את המראה.

למרות שמדובר בחוויה שהיא כביכול רווחת, יש המון רגעים שהם קטנים ורק של לוסטינג. התמונה של אבא עובר מהרכב לכיסא הגלגלים, הארוחות בחדר הפרטי במקום בחדר האוכל של המלון. בתור ילדים אין לנו סיבה לפקפק בהתנהגויות האלו – הרי מה בעצם מוזר בזה? לא כל המשפחות ככה?

בתור ילדה – ללכת לעשות את ליל הסדר אצל סבא או סבתא היה מוזר עבורי. את ליל הסדר עושים עם ג'יפ, בלב מדבר מתחת לשמים זרועים כוכבים.

וכמה שהחוויה הזו היא ייחודית לי, הרגשתי שהיא אמת רווחת. וזו המציאות שלוסטינג מספרת עליה, באמצעות מילים מהפנטות שחודרות עמוק ללב.

הספר הזה, על כל 164 עמודיו, הזיז אצלי משהו. בעיקר את הרצון לחבק את הילדה והנערה שלוסטינג הייתה, ולהתרגש מהאישה שהיא היום.