ז'אנר: פרוזה, להט"ב.
למי מתאים: מי שמחפשים ספרים פילוסופיים בלי להיות פילוסופיים מדי, פרוזה יפה ושאלות של אמת וזהות.

על רגל אחת:

מטא ספרותי שיצא ככה סתם, כשיצירה אחת מרפררת אחרת, ולשתיהן אותו בית.

מתוך גב הספר:

בראשית שנות השמונים, בחיק משכנו החדש והבטוח בניו יורק, לודּוויק עוקב אחר האירועים הפוליטיים הסוערים בפולין מולדתו. כבר חלפה שנה מאז הגיע לאמריקה, ונראה שכעת בשלה העת לכתוב ליאנושּ, צעיר שהכיר בחופשה שבין הסמסטרים באוניברסיטה ושבו התאהב. לודוויק נזכר בימיו הראשונים של סיפור האהבה הזה, שתחת המשטר הקומוניסטי והדיכוי החברתי־דתי אסור היה אפילו לחלום עליו, ובתהפוכות שלבסוף הציבו אותם משני צידי המתרס הפוליטי.

שוחים בחשכה הוא רומן נוגע ללב על אהבה, חירות אישית ואומץ, המעלה שאלות נוקבות על זהות מינית, דיכוי, והמחיר של חיים בצל הפחד. הוא נבחר לאחד מספרי השנה הטובים ביותר של הגרדיאן, ה־ NPR והדיילי אקספרס לשנת 2020.

הוצאת: כתר
תרגום: קטיה בנוביץ'

ומה אני חשבתי עליו:

ניהול רשימת הקריאה שלי מתחיל מאורגן והופך לכאוס. הסיבה היא הגובלין הקטן שגר לי במוח, ואחת לכמה זמן הוא מחליט למשוך בחוטים ובעצבים ולגרום לכך שאקרוס תחת מעמסת ה"יש לי יותר מדי לקרוא" ותהפוך אותה ל"אין לי מה לקרוא" – שהוא כמובן המקבילה הספרותית ל"אין לי מה ללבוש".

וכך קרה ש"שוחים בחשכה" קיבל קדימות על ספרים ממתינים אחרים, שכרגע עסוקים בלעשות לי עין רעה ממושבם בתוך הערימה שמחזיקה את הרמקול בבית.

לודוויק בן ה-22 ברח לפני שנה מפולין הקומוניסטית אל ארצות-הברית החופשיה. שנה לאחר שיצא ממולדתו והציל את עצמו ממאסר, בפולין הוכרז על משטר צבאי. לודוויק מוצא את עצמו באי שקט, ומתחיל לגולל את העבר שלו עצמו ומה הביא אותו בעצם לעזוב את ביתו ואת מולדתו ולעקור אל ארץ זרה. 

הספר הוא למעשה מכתב מאוד ארוך, בעל פרולוג ושבעה פרקים, בו לודוויק בוחן בעיניים חדשות את כל חייו והדברים שעיצובו אותו ואת הבחירות שלו, כשבראשם מערכת יחסים אחת בולטת – יאנוש, אותו פגש בסוף לימודיו באוניברסיטה.

בגיל מאוד צעיר לודוויק הבין שהוא שונה, ובאותה נשימה הבין שהשונות שלו מסכנת אותו. הוא הסתגר עם הבושה שלו מעצמו ומהסביבה, וחי חיים מופנמים וקטנים מתובלים בהמון חוסר שביעות רצון.

דרך מערכת היחסים עם יאנוש, לודוויק מקבל זווית ראיה ברורה יותר על עצמו, על המדינה שבה הוא חי ועל הרצונות שלו מעצמו ומהסביבה. הוא מרשה לעצמו לרצות, ובכך מבין שהוא בעצם לא יכול לקבל.

המכתב הארוך הזה שזור באמיתות קטנות, תיאורים ואווירה צוננת שעוטפת את כל ההוויה. הזרות של לודוויק מעצמו ניכרת בכל משפט, הכמיהה שלו להעז ולרצות משהו – האכזבה שלו מהמציאות. בעוד שיאנוש מעדיף את הבועה, לודוויק רוצה לפוצץ את גבולותיה, להכיר במי שהוא ובזהות שלו, ולצערו הוא יודע שזה כרוך בסיכון ממשי.

הקריאה ב"שוחים בחשכה" שברה לי את הלב. החל מהכתיבה היפה ודרך השיח שהתבצע ללא מילים דרך הקריאה בספר המשותף, המחרתרתי, שכמעט ומוביל את העלילה. הסתרה, זהות, קבלה עצמית ואמת אלו תמות נוכחות בכתיבה, ומוצגות בצורה טבעית שנטמעת בתוך הטקסט.

אין פה פטישים שדופקים על הראש על מספרים – הסיפור מדבר בעד עצמו, הכאב נוזל מבין המילים והאמת זועקת לצאת החוצה. ידרובסקי מאפשר מרחב פרשנות רחב בתוך המילים שלו, כך שכל קורא יכול להסכים, להתדיין ולהפנים את העלילה כראות עיניו.

ובעיקר, הסיפור הזה אמיתי, כי בחיים לא תמיד הסוף מובטח לנו. תחושת ההחמצה הזו, היא שהפכה מבחינתי את הקריאה למושלמת.