ז'אנר: רומנטזי, פנטזיה אפית, נוער בוגר.
למי מתאים: נוער בוגר, כנראה.
על רגל אחת:
משחק השתיה בעקבות הספר הזה נגנז מטעמים רפואיים (וגם כי אין מספיק אלכוהול בעולם).
מתוך גב הספר:
"כל מה ששמעת על הקרבל לא דומה אפילו למציאות. הוא הרבה יותר מסתם משחק או מופע, זה הדבר הקרוב ביותר לקסם שתמצאי בעולם הזה."
ברוכים הבאים אל הקָרָבָל! היזהרו לא להיסחף יותר מדי.
מאז היתה ילדה חלמה סקרלט דראגנה על הקרבל, המשחק המופלא של הקוסם האגדי לג'נד.
והנה סוף-סוף הגיעה ההזמנה להשתתף במשחק. הפרס למנצח השנה הוא משאלה אחת. אבל סקרלט לא תוכל להגיע כי לג'נד בחר בעיתוי הגרוע ביותר שאפשר להעלות על הדעת. יום חתונתה קרב ובא, ואם אביה, המושל דראגנה, יתפוס אותה ואת אחותה דונטלה מנסות להתחמק כדי ליהנות מהרפתקה אחת אחרונה, העונש יהיה גרוע ממוות.
אם כך, איך קורה שסקרלט מוצאת את עצמה במשחק המופלא ביותר בעולם, בלוויית חוליאן, מלח נוכל שזה עתה הכירה?
סקרלט מגלה שהמשחק שעליו חלמה כל חייה הוא לא רק קסום, מופלא וסוחף אלא גם מבעית, מתעתע ומסוכן.
קרבל, ספרה הראשון של סטפני גרייבר, עורר סקרנות רבה ומיד עם צאתו הגיע לטבלת רבי-המכר של "הניו-יורק טיימס". זהו הספר הראשון בסדרה הנושאת את שמו.
הוצאת: ידיעות ספרים
תרגום: יעל ענבר
ומה אני חשבתי עליו:
לפתיחת הפעילות של נבחרת ידיעות ספרים, נבחר הספר לג'נדרי. הבעיה הקטנטנה היא שבכל מספר השנים הרב שהספר הראשון היה קיים בעברית בארצנו, לא קראתי אותו בעצמי. והנה, עכשיו אני צריכה להשלים חוסרים.
אז קראתי את קרבל, והיה… טוב, היה.
סקרלט דראגנה חולמת על הקרבל עוד מאז שננה, סבתה, הייתה מספרת לה עליו ועל לג'נד הקסום שמנהל אותו. היא תמיד רצתה לבקר בקרבל, ולו רק כדי שתוכל לברוח מהחיים המאוד לא נחמדים שהיא ואחותה חיות בצל אביהן המתעלל.
היא הייתה כותבת לאדון הקרבל לג'נד במשך שנים ומתחננת שיגיע למקום מגוריה, אבל השנים עברו ולא הגיעה תשובה. עד שאחת כן הגיעה, והזמינה את סקרלט ואת אחותה טלה, להיות האורחות המיוחדות במשחק שיארח השנה.
קרבל כתוב בפרוזה "פרחונית" ומפנופנת שלא לצורך. התיאורים מאוד מנסים להיות מיוחדים, מקוריים וליריים, רק שהמאמץ היה לי מאוד מורגש. ראיתי את התפרים, וברור לי שגרבר עבדה מאוד קשה על כל שורה ושורה, אך המלצתי היא – לא נוח לך, שחררי. זה לא עובד. במיוחד שהתיאורים המסתוריים והמיוחדים לא עוזרים לכסות את העובדה שהדיאלוגים לא מתוחכמים כמו שגרבר הייתה רוצה.
אולי אני צריכה להיות סלחנית יותר. מדובר בספר ביכורים, בכל זאת. ובאופן אובייקטיבי, כשאני מתרחקת קצת ומסתכלת על התמונה השלמה – אני מבינה את ההתלהבות מהספר והעולם. הוא מדבר אל קהל יעד הרבה פחות ביקורתי ממני, הרבה יותר סלחן והרבה יותר נסחף.
ובכל זאת.
סקרלט כדמות ראשית הייתה לי מתישה. מעבר לעובדה שהיא תיארה סינסתזיה, היא טרחה להתעכב על כל פריט לבוש כאילו יש לו משמעות או פייאוף בסוף הספר. ספויילר? אין. הבגדים לא חשובים, ועדיין הם משתמשים בנדל"ן מאוד רחב בתוך גוף הספר, יחד עם תיאורי צבעים וטעמים שגרמו לי להיאנח בקול, כי כמו שציינתי קודם – זה הרגיש מתאמץ ולא טבעי.
במקביל לסקרלט ישנה טלה, שיש לנו מאוד קצת ממנה מאחר ואת כל הספר סקרלט מבלה בחיפושים אחריה ובליווי דמות ג'וקר של מלח/נסיך מסתורי שהיא לא בטוחה אם היא צריכה לסמוך עליו או לא.
אני יכולה להבין, בתור נערה, משיכה אל ג'וליאן. כנראה שלי הוא לא היה עובד עוד אז.
שוב, זו לא אשמתו. אני חושבת שהספר הזה נוטף פוטנציאל. העולם ומערכת הקסם מעניינים, וגם פיתולי הסיפורים וההיסטוריה היו יכולים להיות מעניינים, אם לא היה מדובר בשיבוש טיימליין עצמי מחפיר.
יש מסתורין, ודי הרבה ממנו בספר, הוא פשוט קצת לא עקבי. אולי צריך לצפות לזה בספר ביכורים, ואולי הבעיה שלי היא בעיקר שכבר קראתי ספר קרקס מסתורי שהיה מהמם ולא מצאתי בו כמעט טעויות. קרבל הרגיש פשוט כמו צל, או אח קטן וקנאי.
הושקעה בו מחשבה, הוא בהחלט מאוד מנסה, כנראה מדי. אבל אני יכולה להבין למה הוא מקבל אהבה ואהדה, יש בו רעיונות מעניינים, גם אם הביצועים דורשים לא מעט ליטוש.
השאר תגובה