ז'אנר: פנטזיה אפית לנוער.
למי מתאים: נוער עם קיבה חזקה אבל שעדיין יש בהם תמימות, חובבי קלסיקות ובכללי אנשים עם ראש פתוח.

על רגל אחת:

I can fix him. No really, I can

מתוך גב הספר:

מָאִילִילָה, יורשת העצר של ארצות הטוב, והנסיך עַקְרָטָן, בן ארצות הרוע, נפגשו במקרה. עד אז לא ידע הנסיך השחור מהו צחוק, והנסיכה בת־הפרחים לא ידעה מהם כלי נשק ואכזריות. המלך והמלכה הטובים ממהרים להרחיק את בתם מהנסיך האכזר, והמלך השחור מקפיד להזכיר לנכדו שמטרתם לכבוש את ארצות הטוב, לא להתיידד איתן.

הכול משתנה כאשר הנסיכה נחטפת. המלך הטוב ואנשיו אינם יודעים להילחם, והנסיך האכזר הוא תקוותם היחידה. למזלם, לנסיך יש סיבות טובות לצאת בעקבות הנסיכה: נבואה עתיקה מבטיחה לו כוח עצום אם יהרוג דרקון וייקח את כתרו, והדרך אל הנסיכה מובילה גם אל הדרקונים…

בעוד משלחת ההצלה עושה את דרכה בעמק נסתר, שורץ מפלצות ויצורים פלאיים, על הנסיכה להתמודד עם מפלצות אנושיות. האם יספיק הנסיך להגיע אליה בזמן? ואולי היא כלל לא זקוקה להצלה?

אורי אורלב, מגדולי הסופרים הישראלים, היה גם מראשוני הסופרים הישראלים שכתבו ספרות פנטזיה לנוער. כתר הדרקון הוא סיפור חכם על טוב ועל רע, ועל הקו הדק שעובר ביניהם. כעת מוגשת יצירה נדירה זו לקוראים במהדורה מחודשת, בעריכתו של הסופר איתמר אורלב, ובליווי ציוריו מלאי התנופה והדמיון של המאייר שקד יטיב.

"כתיבתו של אורלב מצטיינת ברמה ספרותית גבוהה, בכנות ובהומור, ולעולם אינה נסחפת לרגשנות." – מנימוקי השופטים בוועדת הפרס על שם הנס כריסטיאן אנדרסן

הוצאת: כתר
איורים: שקד יטיב

ומה אני חשבתי עליו:

בכנס אייקון האחרון השתתפתי בפאנל ספרות נוער ספקולטיבית עם שלוש נשים מקסימות. אחת מהן הייתה מיכל פז, עורכת סדרת הנוער של הוצאת כתר. והיא סיפרה על הספר "כתר הדרקון" – ככל הנראה הפנטזיה הישראלית הראשונה, וכמה הספר הזה עיצב אותה. זה היה רגע כזה שאי אפשר לכתוב אותו, כי אודליה גולדמן ("גבירה וערפל") חיזקה ואמרה שזה אחד הספרים שעיצבו גם אותה כקוראת.

אני טוענת שלספרים טובים אין באמת "חיי מדף". מה שטוב נשאר וזוכה לתהילת עולם. כמובן שזה גם הסיפור של "כתר הדרקון", שהוחלט לחדש אותו במהדורה עדכנית ומותאמת לקריאה של היום. את ההתאמה הזו ביצע איתמר אורלב, בנו של אורי, שלמעשה גם נתן לאביו את ההשראה לספר עצמו. יחד עם מיכל פז והמאייר שקד יטיב, "כתר הדרקון" זכה לגלגול חדש בעידן המודרני, 40 שנים אחרי צאתו המקורית.

בממלכת המזרח תמיד שורר שלום. הנתינים נחמדים זה לזה במצוות החוק, אין אלימות משום סוג שהוא, וגם אין שימוש במילים גנוזות כמו "שנאה" או "עורמה". להיות טובים ומוסריים זה צוויון הממלכה.

בלב כל הטוב הזה, יש אחוזה שחורה ואפלה, ובה מתגוררים נסיך צעיר וסבו, והם למעשה מהגרים מארצות המערב – ההפך המוחלט של ארצות המזרח.

כשנסיכת הפרחים, יורשת העצר של ממלכת המזרח, נחטפת, מגויס הנסיך השחור להציל אותה, והוא כמובן מסכים מסיבותיו שלו – הוא נחוש לצוד דרקון בשביל להשיג את הכתר שלו, ובכך להשתלט על ממלכת המזרח ולהפוך אותה לשלו, וזאת לפי נבואה שנמסרה לפני שנים רבות.

הספר נפתח בתיאורי רוע ואלימות, כך שבאמת מרגיש לי לא נכון להגדיר אותו כ"מתוק", אבל אני באמת לא מצליחה למצוא מילה אחרת. למרות אותה אלימות (לא גרפית, אבל נוכחת), יש בספר תמימות זכה והיא בדמות האבסולוטיות של כל אחד מהצדדים.

אורלב באמת עלה כאן על משהו. הוא מעביר בצורה כה פשוטה את הנקודה – אין טוב בלי רע. איסורי שפה, לכל כיוון, יפגעו בסופו של דבר בתרבות ובהתפתחות שלה. כך קרה, למעשה, שאוכלוסיה שלמה לא לגמרי יודעת להתמודד עם המילה "מוות" או עם הקונספט שלה, שלא לדבר על להגן על עצמה. ומצד שני, ממלכה שלמה שנרתעת ממגע וגילויי חיבה כי מגע הוא לא דבר נעים בתרבות שלהם. 

כביכול מדובר בסיפור דמוי "רומיאו ויוליה", אך למעשה הגיבור האמיתי הוא המסע. ישנם שני מסעות במקביל – של הנסיך השחור ומליו הטובים ושל נסיכת הפרחים שנמצאה בשבי. כל אחד מהם מפעפע בסביבתו החדשה קצת ממנו.

הנסיך השחור מפציר בחבריו למסע להתאקלם כדי שיוכלו לשרוד, ונסיכת הפרחים מרעיפה טוב לב על שוביה עד שאלו מתחילים לפקפק בדרכיהם.

"כתר הדרקון" מצליח להיות עדכני ורלוונטי וזאת למרות שפורסם לפני 40 שנה. רוע ומוסר לעולם יהיו נושא שעל סדר היום, על אחת כמה וכמה במציאות שלנו.

טריגרים ודברים כייפים נוספים: חטיפה, אלימות (לא גרפית אבל מאוד קיימת), מעט תיאורים קצת יותר גרפים של עונשים אלימים.