ז'אנר: מאנפרה (מאנגה צרפתית), שונן.
למי מתאים: חובבי רומנים גרפיים, פנטזיה ודיונים פילוסופים על שייכות וזהות.

על רגל אחת:

היי, אני הבעיה, זו אני. אם זה לא דגל ולא אדום אז אל תדברו איתי.

מתוך גב הספר (הראשון):

העולם מוכה מפלצות,
קוסמים נרדפים כמצורעים,
ונער אחד שנשבע לשים לזה סוף.

העולם תחת מתקפה מתמדת. מפלצות נמסיס נופלות מהשמיים ומשמידות כל מה שהן פוגשות. המעטים שהצליחו לשרוד מתקפה כזאת מזוהמים בקסם. הם הופכים לקוסמים ונחשבים מסוכנים כמו המפלצות שיצרו אותם, אבל הם גם היחידים שיכולים להילחם בהן.

הקוסם הצעיר סת מחליט להפסיק את הסיוט. הוא לא רק יילחם בנמסיס, אלא ימצא את הקן המיתולוגי שלהם, רד יאנט, וישמיד אותו. יש רק בעיה אחת: סת בקושי מצליח לשלוט בכוחות העצומים שלו. כדי לעמוד במשימה שאיש לא הצליח למלא לפניו, יהיה עליו להבין למי הפך אותו כוחו החדש ומה הוא מבקש להיות.

טוני ולנטה הוא אמן מאנגה צרפתית (מאנפרה). הסדרה רדיאנט שכתב זכתה להצלחה עצומה. היא תורגמה לשלל שפות, בהן יפנית, ואף עובדה לסדרת אנימה – כבוד השמור ליצירות אהובות במיוחד על קהילת המאנגה ביפן.

הוצאת: מודן
תרגום: שלומי שורצולד

ומה אני חשבתי עליו:

יש לי מטרה מאוד מובהקת בכתיבת סקירה זו, והיא לשכנע כמה שיותר אנשים לקרוא ולרכוש את הכרכים, כדי שמודן יוכלו להמשיך ולתרגם את השאר. בינתיים יש רק עוד 16 כרכים והיד עוד נטויה. לא ביג דיל.

השורה התחתונה היא שעוד אנשים צריכים להיחשף לקסם הזה. וככל שיותר אנשים יקראו, ככה יהיה סיכוי גדול שאני לא אהיה היחידה שנשבתה בקסמיה של דמות מסוימת וזאת למרות שהוא צועק דגל אדום.

העולם של רדיאנט מתקיים במישורי אוויר ועל איים צפים, בעולם בו קיימים מכשפים שיודעים לתעל פנטזיה, והם למעשה היחידים שיכולים להתמודד מול הנמסיס – מפלצות שנופלות מהשמים וזורעות הרס. אנשים רגילים לא יכולים לבוא במגע עם הנמסיס, ומי ששורדים הופכים בעצמם למכשפים.

המכשפים בעולם של רדיאנט מסומנים מטבעם. היכולת לתעל פנטזיה ולהתמודד עם הנמסיס משאירה חותם – לפעמים הוא גלוי ולפעמים מוסתר, אבל בסופו של יום – הם שונים ומסומנים.

הגיבור אחריו אנחנו עוקבים הוא סת. נער נמהר ומתחכם שרק רוצה להוכיח את היכולות שלו ולהביס כבר נמסיס בעצמו, ואולי ככה לסבול פחות מדעות קדומות. אבל הוא טירון, ובתור כזה הוא נקלע לקצת קשיים.

לאורך שלושה כרכים העולם של רדיאנט מתעשר ומסתעף. ולנטה משתמש בפגיעות המכשפים כדי לפתוח שיח על הגירה וגזענות. העולם של סת מאוד מצומצם בהתחלה, אך הוא מתרחב ובכך הוא מגלה עוד אמיתות, עוד דעות ועוד מגוון רב של אנשים ובעיות. טוב הלב שלו בולט, ואיתו גם הרצון שלו לעשות תיקון ולייצר עולם טוב יותר.

כיאה למאנגה, התוכן לא חף מבדיחות מעט בוטות – החל מבדיחות צואה ועד לבדיחות סקס, ולמרות זאת יש הדמויות מתוחכמות ולא שטחיות. לפעמים קצת ילדותיות. 

למרות שהמאנגה הזו נכתבה ע"י יוצר צרפתי, בקלות היה אפשר להתבלבל ולחשוב שהיא יפנית במקור. ולנטה הצליח לזקק תמות, הומור, סגנון ציור ועוד לא מעט דברים שמאפיינים מאנגות שונן יפניות, וזה מאוד ראוי לציון.

אם לא היה ברור – אני צריכה את כרך 4. אתמול. ועוד קצת קפטן דרגונוב. אפשר?