ז'אנר: קומדיה רומנטית עם נגיעות של מציאות רבודה.
למי מתאים: חובבי רומנים רומנטים, קומדיה של המון אסונות וסופים טובים.

על רגל אחת:

מסביב לעולם אחרי שפירית ב-450 דפים.

מתוך גב הספר:

מה היית עושה אם פתאום היית פוגשת מישהי שרק את יכולה לראות או לשמוע?
אולי היית משתכנעת שהחיים המלחיצים שלך דחפו אותך מעבר לקצה, שאיבדת לגמרי את השפיות ושזה הזמן המושלם להתחבא מתחת לפוך ולקוות שהיא תסתלק?
או שאולי היית מנצלת את ההזדמנות ונהנית קצת…
אולי היית גורמת לחבר שלך לשעבר לרצות אותך בחזרה? אולי היית פותרת תעלומות, עושה מעצמך צחוק אינספור פעמים, ועל הדרך מעמידה את העסק שלך בחזרה על הרגליים?
אולי היית בוחרת לרקוד עם גבר מהמם שלא מסוגל לעמוד בפנייך, ולא ממש ברור לו למה…
או שאולי פשוט היית מוצאת את החברה הכי טובה שהיתה לך אי-פעם.

הקומדיה הרומנטית נערת שנות העשרים של סופי קינסלה לא מפסיקה להפתיע ולהצחיק. ברגע שתיקחו את הספר ליד, לא תצליחו להניח אותו עד שתסיימו.

תרגום: דנה טל
הוצאת: הכורסא

ומה אני חשבתי עליו:

אני בתקופה משוגעת. בסופו של דבר הגוף שלי דרש ממני לנוח בלי באמת להתייעץ איתי – אז נכנעתי ונכנסתי למיטה, חמושה בטישו שלא היה מבייש מאגרי קורונה וספר.

הבעיה היחידה הייתה שכל הספרים שיש בהם סימניה היו כבדים, והמוח מוצף החולי שלי לא הצליח לעמוד בקצב. אז הרמתי את "נערת שנות העשרים", ואמרתי לעצמי שזה סתם נראה המון ספר והוא יעבור מאוד מהר.

זה בהחלט המון ספר. לארה, הדמות הראשית, היא אוכלת ראשים מקצועית, כיאה לגיבורה של קומדיה רומנטית. וכמובן, לפי חוקי הפורמט – החיים של לארה לא בדיוק מושלמים, והם יותר דומים למגדל ג'נגה מט לנפול מאשר לבניין יציב עם יסודות שקועים בקרקע.

לארה צריכה לעבור אירוע משפחתי לא משמח במיוחד, לוויה לדודה-רבתא שהיא בכלל לא מכירה, וזה בנוסף לעובדה שאהבת חייה נפרד ממנה לפני שישה שבועות בקושי, והחברה הכי טובה שלה נטשה אותה ואת העסק שפתחו ביחד כדי לנפוש על חוף זהוב בגואה.

רק שאז, בהלוויה, היא היחידה שרואה את רוח הרפאים של אותה דודה-רבתא בת מאה וחמש, רק שהיא בשנות ה-20 שלה, וצורחת עליה שתעצור את ההלוויה כי היא לא יכולה ללכת בלי השרשרת שלה.

באופן אישי, לקח לדמויות של קינסלה איזה רגע עד שהתרגלתי וחיבבתי אותן. גם סיידי וגם לארה היו מאוד מתישות לי בהתחלה, אבל זה לא אומר שהן לא היו מבדרות. 

להפתעתי, שרירי גלגלי העיניים שלי לא עבדו שעות נוספות בגלגולים, למרות שהיו לא מעט סצינות שגרמו לי להרים גבות ולמצמץ כמה פעמים – כי מי מתנהג ככה? אה, נכון, דמויות בקומדיות רומנטיות.

זה הספר הראשון של קינסלה שאני קוראת, ואחרי שחברות שלי סיימו להכריז שלא ככה מתחילים, הן גם הבהירו לי שזה הספר "הכי פחות קינסלה" שלה. ובאמת, הדגש הוא על מערכת היחסים של לארה וסיידי ופחות על המיט-קיוט עם מושא האהבה.

לארה לומדת, בעזרת רוח-הרפאים השומרת שלה, לתפוס הזדמנויות, לא לפחד לדבר בעד עצמה ובעיקר להעיז. היא מקבלת את שנות העשרים שלה בחזרה, בכך שהיא מחייה את שנות העשרים של המאה ה-20 עבור סיידי, שרק רוצה לרקוד עוד פעם אחת.

זה בדיוק הספר שהייתי צריכה, והוא עשה לי טוב, גם אם השרשרת היא רק תירוץ.