ז'אנר: קלסיקה, מחזה, טרגדיה.
למי מתאים: חובבי מחזות וקלסיקות.

על רגל אחת:

משלימה חורים שחורים בהשכלה – כזאת אני.

מתוך גב הספר:

אין כ"כ תקציר לתרגום הנ"ל.

הוצאת: שוקן
תרגום: אפרים ברוידא

ומה אני חשבתי עליו:

הסיפור הוא כזה – הלכתי הרבה. היה לי חם. הייתה ספרייה באופק כמו פאטה מורגנה מהממת, והיא גם הייתה ממוזגת. זה חזק ממני – נכנסתי.

לא תכננתי לצאת עם שום דבר – יש לי יותר מדי ספרים בבית שמאוד זקוקים לתשומת הלב שלי – ובכל זאת, כשהגעתי למחלקת השירה והמחזות השליטה העצמית שלי התפוגגה. תירצתי לעצמי שמדובר במחזות, שהם קריאה מהירה ויכנסו כמו ממתקים בין רשימת הקריאה האימתנית שלי.

הרבה דובר על "מקבת". הוא אפוף הילה מסתורית ואמונות תפלות בקרב קהילת התיאטרון. יש אפילו שמסרבים לקרוא למחזה בשמו. הסיבה לכך, היא שבשונה מרוב המחזות של שקספיר, ב"מקבת" הכישוף נוכח והוא עוסק בעיקר בהשחתת הנפש האנושית ובמעשי רצח.

מקבת הוא גנרל מהולל שחוזר מן המלחמה, בה הציל את חייו של מלך סקוטלנד. בדרכו, המכשפות מברכות אותו ומצהירות כי לבטח יבחר למלך הבא. זו תקופה בה מלכות אינה עוברת בירושה בסקוטלנד, אך המלך הסקוטי מחליט בכל-זאת להכריז על בנו הבכור כיורש שלו.

מכאן הדרך של מקבת סוללת את עצמה, כשהוא מרגיש כי המלוכה נגזלה תחת ידיו במרמה. עם כל בחירה קשה נוספת, נפשו של מקבת מתעוותת ומשחירה, עד שכיאה לטרגדיה, הוא מוצא את סופו.

לקח לי רגע להיכנס לתרגום, ובכלל, לבחירת המילים והניסוחים של ברוידא. מדובר בעברית קצת "ישנה", וזאת בעיקר כדי להישאר כמה שיותר נאמנים לניגון המקורי של המחזה. אבל זה לא אומר שאי אפשר להבין את הכתוב – להיפך. למרות שהתחושה המיושנת, מדובר בדיאלוגים ברורים שמדי פעם אפילו העלו לי חיוך וגרמו לי לפלוט קריאות "Oh, no, HE DIDN'T!".

מה שבעיקר אהבתי במחזה הוא באמת הצורה הפשוטה בה אפשר לראות את הסחרור של מקבת כדמות, בין אדם בעל יושרה וערכים, ועד לדמות הנבל שאנחנו פוגשים בסוף המחזה. למעשה, מדובר במשל מאוד חכם על השפעות מעשים על נפש האדם, על דרך ההתמודדות עם המעשים האלה וההשלכות שלהם.

מקבת הופך לצל של עצמו ובכך מגשים את נבואת אחיות הכשף.

לא בכדי שקספיר מהולל עד היום. יש דברים על-זמניים במחזות שלו. הוא מצליח למסגר באופן מאוד יפה תמונות של אנושיות, זיקוק מאוד אמיתי וכן של מי אנחנו ומה המשמעות של להיות אנושי, ובכך גם חלש או חזק.