ז'אנר: פרוזה, דרמת מתח.
למי מתאים: מי שמחפשים לגעת בכל עצב חשוף של האישיוז שלהם, ואנשים שאוהבים כתיבה יפה.
על רגל אחת:
בקמן עושה כריסטי.
מתוך גב הספר:
פשע שמעולם לא התרחש, שודד בנק בפוטנציה שנעלם ושמונה זרים הנלקחים כבני ערובה ומגלים שיש להם הרבה יותר במשותף ממה ששיערו בנפשם. פרדריק בקמן רוקח תסבוכת עלילתית משעשעת, מפתיעה ומרגשת כפי שרק הוא יודע לעשות.
בימים כתיקונם חיפוש דירה אינו משימה הטומנת בחובה סכנת מוות, אבל אל דירה מסוימת, ביום שבו מתקיים בה בית פתוח לקונים פוטנציאליים, מתפרץ שודד בנק כושל ולוקח את הנוכחים כבני ערובה. בשלב כלשהו מתברר לשודד שבני הערובה שלו ממש בעייתיים: הם לא ממושמעים, הם דורשים פיצה, הם חייבים ללכת לשירותים ובאופן כללי הם כנראה בני הערובה הגרועים ביותר שהיה יכול לבקש לעצמו.
כל אחד מבני הערובה טעון במטען נפיץ של מרמור, פגיעות, סודות ותשוקות, שרק מחכה לגפרור הנכון. איש מהם לא דומה לדמות שהוא מציגים בפני העולם, וכולם – כולל השודד עצמו – כמהים נואשות ליד שתושט לעזרתם. מחוץ לדירה כוחות שיטור ותקשורת מתחילים לכתר את זירת הפשע, ובעל כורחם מוצאים את עצמם השותפים לגורל חושפים אמיתות מפתיעות שיניעו שרשרת אירועים כל כך לא צפויה, עד שאפילו הם יתקשו בדיעבד לשחזר את מהלך האירועים.
בכישרונו הייחודי לחצוב דיאלוגים בטון המדויק והאנושי ביותר, רוקם פרדריק בקמן קו עלילה גאוני ומשבץ בחן תובנות לגבי כוחן הבלתי-נלאה של חברוּת, של מחילה ושל תקווה – הדברים שמצילים אותנו גם בזמנים הכי מעוררי חרדה שיש.
הוצאת: ידיעות ספרים
תרגום: יעל צובארי
ומה אני חשבתי עליו:
בתור אומניבורית ספרים אני מתרגשת כל פעם מחדש מהבחירות של חברות שלי לספרי האתגר השנתי. אני נחשפת כך לספרים שבכל מצב אחר כנראה שהיה לוקח לי המון זמן להגיע אליהם, ועל הדרך גם יכולה לפתוח דיון עם אנשים נוספים שקראו את הספר ולהתוודע לטעם המגוון של חברות שלי.
כמובן, יש תנאים בסיסיים לאתגר הזה – אפשר לבחור לי ספרים רק מתוך מה שכבר קיים לי בבית, כי בסופו של יום המטרה היא לחסל את המלאי הקיים ולא לעבות אותו. אני עושה את זה יופי בעצמי, תודה ששאלתם.
"חרדים" אמור היה להיות קריאת אוגוסט שלי, אבל נסיבות הביאו לכך שהוא אמנם התחיל איתי באוגוסט, אבל נסחב לתוך ספטמבר. זה עניין של עיתוי, בעיקר. הוא פשוט נגע לי בכל עצב חשוף, והייתי אחרי רצף די ארוך של ספרים שתבעו ממני הרבה כוחות נפשיים.
בקמן פותח את הספר בדיסקליימר וטוען שזה ספר על אידיוטים, או בעצם על גשר, ולמעשה אני בכלל חושבת שזה ספר על אנשים. קוראים לו "חרדים" והוא מתעסק בפחדים הקטנים של אנשים פשוטים ובהחלטות אימפולסיביות שמתקבלות ממגוון סיבות מאוד אנושיות. באופן אישי, לא הייתי קוראת לתסמונות האלה חרדות, ולאנשים האלה חרדים.
זו קצת קומדיית אסונות, הומור שמריח מתרבות אחרת משלנו, אבל עדיין אפשר להזדהות איתה. בקמן משחק "עקבו אחר המלכה" ומלהטט אותה מתחת לשלוש כוסות עד שלצופים כבר יש סחרחורת. הוא מסתמך על הנחות יסוד וסטריאוטיפים, וכאן אני חייבת לעצור ולהחמיא לתרגום – כי עברית היא לא שפה שקל לעבוד איתה, במיוחד לאור המורכבות שמציג הספר הזה.
במהלך אגתה-כריסטי, בקמן מציג את כל הדמויות בבמת העלילה, וחושף באופן הדרגתי את מעורבותן בפרשה ואת הפחדים והחששות שמניעים כל אחד ואחד מהם.
הכל סובב סביב דירה אחת, וגשר, ובחירות שאנחנו עושים עם הגב לקיר.
הרבה זמן לא "סחבתי" ספר כמו קרה לי עם "חרדים". וזה לא כי הוא לא טוב, אלא פשוט כי הוא ניגן לי על כל עצב חשוף, הטיח בי אמיתות ומחשבות שלא לגמרי רציתי לחוות בזמן הנתון הזה.
בסופו של דבר, בקמן מצליח במילים מאוד פשוטות להעביר רעיון גדול.
הוא קורא לזה חרדה, אני קוראת לזה חששות.
השאר תגובה