ז'אנר: ממואר.
למי מתאים: מי שמעוניין בהצצה אל חייו של רופא, חובבי הומור בריטי ואנשים עם בטן חזקה.

על רגל אחת:

הרגשתי ממש רע שאני מתגלגלת מצחוק, ואז בסוף גם בכיתי.

מתוך גב הספר:

בשנת 2010 החליט ד"ר אדם קיי להתפטר מעבודתו כרופא מתמחה ולהפוך לקומיקאי (ההורים שלו לא סולחים לו על זה). כעבור מספר שנים, כשקיבל את ההודעה הרשמית מהמועצה הרפואית הבריטית על כך ששמו הוסר מרשימת הרופאים, החליט לעשות סדר בארגזים ששמר מתקופת הכשרתו ומצא שם יומנים שכתב בחשאי – יומנים בהם תיעד את חוויותיו כרופא צעיר בקו החזית של שירותי הבריאות הבריטיים. 

כך בא לעולם זה הולך לכאוב – ממואר מצחיק עד דמעות וקורע לב לסירוגין, שמאפשר לקוראים הצצה חד פעמית לנעשה בבתי החולים מבעד לעיניו של רופא מתמחה. 

זה הולך לכאוב זכה להצלחה יוצאת דופן בבריטניה ומחוצה לה מיד עם צאתו לאור: הוא שהה במשך 7 חודשים במקום הראשון ברשימת רבי המכר של הסאנדיי טיימס, זכה בפרס הספרות הלאומי של בריטניה בשלוש קטגוריות שונות ואף עובד למופע סטנדאפ מצליח שממלא אולמות ברחבי בריטניה. בימים אלה החלה העבודה גם על סדרת דרמה בת 8 פרקים בהשראת הספר, שתופק על-ידי הבי.בי.סי. 

אדם קיי, יליד 1980, הוא רופא לשעבר וקומיקאי ותסריטאי זוכה פרסים בהווה. נולד בברייטון ומתגורר כיום במערב לונדון.

הוצאת: הכורסא
תרגום: תומר בן אהרון

ומה אני חשבתי עליו:

אני מצטרפת למסיבות מאוחר. לפעמים צריך גם לדחוף אותי להצטרף, כי אני אומרת שאני רוצה אבל לא מוצאת את הזמן.

בדיוק בגלל הסיבות הנ"ל קיים האתגר שלי, וכל חודש אני פותחת ספר חדש ומחוייבת להוסיף אותו לרשימת הקריאה החודשית שלי.

"זה הולך לכתוב" הוא למעשה ממואר, אסופת רשומות והערות של הסופר, אדם קיי, מתקופתו כרופא מתמחה.

במהלך שש שנים בהן התקדם בסולם קריירות הרפואה, אסף קיי רשמים, מקרים וסיפורים ששופכים אור על מקצוע הרפואה ועל הקשיים הכרוכים בו.

זו אשמתי, קיי הכריז כבר בכותרת הספר שלו שזה הולך לכאוב, אז באמת לא ברור איך לא צפיתי את כאב הלב המרסק שסגר את הספר.

זה מבלבל בהתחלה, כי ברור שכל רשימה מציירת מציאות די עגומה, אבל היא מתובלת בסרקזם בריטי משובח שמאפשרת להתעלם קצת מהכאב. וגם, באמת שזה לא שאין לי לב, אבל צחוק זו דרך התמודדות מאוד לגיטימית לדעתי. אני באמת חוששת שאם היו אומרים לי שאסור לצחוק במצבים עגומים כבר מזמן הייתי מוותרת.

בכל מקרה. בין רשומה לרשומה ישנה גם הצצה אל חייו של קיי, אל הזוגיות שהוא מתאמץ להחזיק, ההקרבות שהוא נאלץ להקריב בעקבות הבחירה שלו במקצוע הרפואה, ותחושת השליחות שהוא בכל-זאת מרגיש ודוחפת אותו להמשיך ולהתקדם. עד שהיא לא.

החצי שלי התבדח לא פעם שהוא מאמין שמי שבוחרים במקצוע הרפואה (ובמיוחד רפואת שיניים, לטענתו) כנראה שסובל מאיזו הפרעת אישיות או נמצא על ספקטרום פסיכופתי כלשהו. ואני חושבת שכן, בהחלט צריך עוד של פיל, עצבים מברזל ויכולת לסגל לעצמך כוחות על, כי זה קצת בלתי נתפס לתפקד משמרות ארוכות, כפולות ומכופלות, על קפאין ואדרנלין בלבד.

הרבה מהחוויות של קיי בבריטניה יכולות להיות רלוונטיות גם לרפואה בישראל, ואני מאמינה שגם במדינות שבהן הגישה יותר קפיטליסטית, הלחץ שמגיע עם המקצוע לא באמת פוחת.

הספר הזה הוא עדות. נכון שהיא עטופה בקצת צחוק וסרקזם, אבל זה רק כדי שיהיה אפשר להוריד את הגלולה הבאמת מרה הזאת בגרון.