ז'אנר: פנטזיה אורבנית, דארק אקדמיה, ניו אדולטס גבולי.
למי מתאים: כנראה מי שאתגר את עצמו להשלים את כל ספרי הטיקטוק באשר הם.

על רגל אחת:

שלום, רכבת ההייפ? אני רוצה לרדת.

מתוך גב הספר:

אלו לא משחקי הרעב, אלא משחקי השפע האפשרי!

פעם בעשור, מוזמנים ששת הגברים והנשים שניחנו ביכולות העל־טבעיות המבטיחות ביותר להתחרות על מקום פנוי בחברה האלכסנדרונית – האגודה האקדמית החשאית בעולם. אלו שיזכו במקום יבטיחו לעצמם חיים של כוח ויוקרה שאפשר רק לדמיין ולחלום עליהם.

לכל אחד ואחת מהחניכים והחניכות שנבחרו יש מניעים וסיבות להיעתר להזמנה החמקמקה של המשגיח של האגודה, המוכר בשם אטלס: ידע. כוח. כסף. תשוקה. אגו. מימוש. כולם נשים מבטיחות וגברים עם עתיד שלא רק נראים טוב, אלא בורכו במתת על־טבעית ייחודית שרק התחילו להבין את הפוטנציאל הטמון בה ושתחת השגחתו של אטלס יוכלו ללמוד לממש אותה. אבל מה המחיר שיאלצו לשלם?

עלילת שישיית אטלס בוחנת את הקסם והכשף של עידן המציאות העדכני, בו רצון לפרסום וכוח אישי ומקצועי מתקבל לא בעבודה קשה ובהדרגה, אלא תוך זמן קצר וחשיפה מוחלטת, מהירה ואכזרית.  גם אם זה אומר שלא כל חברי וחברות הקבוצה ישרדו את התהליך.

אוליבי בלייק, המחברת של תשעה ספרים, הפכה מיליוני צפיות בטיק־טוק לרב־מכר של הניו־יורק טיימס. היא מתגוררת בלוס אנג'לס עם בעלה, בנה והכלב שלהם.

שישיית אטלס הוא רומן פנטזיה קסום לקהל בוגר. חלק ראשון בסדרה שכבשה לבבות קוראים וקוראות בכל רחבי העולם.

הוצאת: כנרת זמורה דביר
תרגום: דפנה קאסל

ומה אני חשבתי עליו:

ובכן, אלו בהחלט לא משחקי הרעב. למרות שהם מאוד מנסים.

האמת? התרגשתי כשהבנתי שהספר הולך לצאת בעברית. היו עליו דיבורים, הוא אפוף במסתורין והבטחה לעלילת אקדמיה באווירה לונדונית, מתובלת בקסם.

ואז קיבלתי אותו במסגרת הפעילות של נבחרת נוער כנרת. הוא חיכה בסבלנות בזמן שקראתי את דרכי דרך רשימת הקריאה שלי, שמסרבת להצטמצם, עד שהגיע תורו, למעשה באמצעות גלגל מזל כי אין לי יכולת קבלת החלטות עצמאית.

"שישיית אטלס" נפתח בהבטחה, גם אם קצת מסורבלת לקריאה ממש על ההתחלה, אבל זו הבטחה. לידע, לכוח, למסתורין ותשובות.

לאחר מכן מתבצע תהליך גיוס, בו אנחנו פוגשים שש נפשות פועלות, שכל אחד מהם גדול יותר מהחיים עצמם, אבל עדיין לא לגמרי יודע את זה. ספריית אלכסנדריה והאגודה מבטיחים לגלות להם עד כמה הם מיוחדים וייחודיים, באמצעות התמחות אקסקלוסיבית וסודית שתיארך שנה. אבל יש רק חמישה מקומות באגודה, ולכן חלק מתהליך החניכה הוא גם לבחור את מי להדיח.

הספר מחולק למערכות, בסוף כל מערכה אפשר למצוא איורים של הדמויות ועל הקורא להחליט איזו דמות מאוירת, כי למה שיהיה קל לפענח דברים בספר הזה.

אני סתם מתמרמרת, זו דווקא נקודה טובה ומאוד נהניתי להתאים איור לדמות. אני גם די בטוחה שקלעתי, לאחר ההקדמה המעט מסורבלת, שלמעשה לא שופכת שום אור על שום דבר, ישנו עמוד יחיד ובו שלוש שורות:

"מוסר ההשכל של הסיפור הוא:

הישמר מאדם בלתי חמוש.

אם בעיניו אינך מטרה, אזי אתה כלי הנשק."

וזו, ילדי, כל התורה על רגל אחת ואת השאר צא ולמד.

אחרי סשן גיוס הנשקים (זה לא ספוילר, למערכה קוראים "נשק"), הספר ממשיך באותו קו, ובו קופצים בין נקודת מבט אחת לאחרת ובעיקר מנהלים דיונים פילוסופיים. הכתיבה היא מעין ערבוב בין זרם תודעה לדיאלוגים ארוכים ומסורבלים, ובכללי הספר הזה סובל ממקרה מאוד חמור של Tell במקום Show.

אמנם לספר קוראים "שישיית אטלס", מה שמבטיח מעורבות כלשהי של אותה הדמות, אבל הוא עסוק מאוד בלא להימצא, והעלילה ונקודות המבט פשוט לא מתייחסות אליו. כל העלילה למעשה שולית ובלתי חשובה, כי הפואנטה מגיעה בשני פרקים אחרונים שאומרים לגרום לקורא לתפוס את צידי ראשו ולזעוק לחלל "אומיגאד!" (או קללות קצת יותר גסות שאני לא יכולה לכתוב), אבל ממני הוציאו גלגול עיניים, כי כך למעשה נראית עצלנות.

בלייק לא מספרת לנו את הדברים החשובים. היא לא שותלת רמזים מטרימים, ועסוקה בעיקר בלהסתובב סביב הפואנטה כי היא מאוד בטוחה שהדמויות שלה יחזיקו לה את הספר.

הן לא.

הרעיונות טובים, הביצועים הם סטריאוטיפים עיייפים שלא מחדשים שום דבר.

מהדמות היחידה שרציתי לראות עוד היה הכי פחות, ואולי זה לטובה, כי אז הייתי מתאכזבת גם ממנו. ובמקביל, יש יותר מדי מדמות אחרת, שאמורה להיות טייקאוף מרענן על דמות הפאם-פאטאל, האישה המסוכנת, אבל בלייק בחרה בעיקר להתעסק בפרובוקציות שהיא מייצרת במקום לתת לקורא באמת ובתמים להתחבר לדמות. דמות אחרת הייתה סוללה של פוטנציאל לא ממומש, שזה מאוד עצוב לאור התפקיד שלה בשישייה הפותחת.

לא הכל רע, יש כמה נסיונות למערכות יחסים מאוד מעניינות, זה פשוט שבלייק רפרפה עליהן בלי להתעמק, כי היא בעיקר עסוקה בלספר את הסיפור הלא נכון. או את הסיפור הנכון, פשוט דרך הדברים הלא נכונים.

הספר נוטף פוטנציאל לא ממומש, ומתעכב בעיקר על קוויר-בייטינג כפרובוקציה במקום להוביל את העלילה למקומות מספקים באמת. אני יודעת, למעשה, שתחילה הספר יצא באופן עצמאי ורק לאחר מכן נרכש ע"י הוצאה גדולה ועבר עריכה מחודשת. והאמת זה קצת מדאיג אותי, כי אם זה התוצר שיצא לאור אחרי התערבות, עיבוי ושיפור, אני קצת מפחדת לגלות מה היה קודם.

מדובר ברעיון טוב, אפילו מאוד, וביצוע מאוד פושר.

ראוי לציון כמובן גם הקושי שהיה לי עם התרגום והעריכה שלו שלא היו עקביים. היה שימוש יחסית נרחב בפתגמים ומונחים קבליים, כשברור לכל שהם לא קהל היעד של הספר. אני תופסת מעצמי בעלת כישורי שפה מאוד נרחבים, ומצאתי את עצמי פותחת גוגל במהלך הקריאה כדי לוודא שאני מבינה נכון את המושגים.

מעבר לכך, כנראה שלא היה מזיק לספר לעבור עוד הגהה בכדי למנוע כמה טעויות דפוס מצערות וגם להגיע להחלטה איפה מיקומה האמיתי של הנקודה – אם היא בתוך הסוגריים או מחוצה להם, במקום לזגזג בין שתי האפשרויות.

ולמרות כל התלונות, אני עדיין מעוניינת להבין איך הכל הולך להיפתר. מקצת הניצוצות שזיהיתי יש לספר פוטנציאל מאוד טוב להיות משהו מעניין ואולי אפילו חדש בנוף.

כרגע הוא משאיר טעם של החמצה.

טריגרים, ריגישיות וכל הכיף: רצח, התאבדות, התעללות רגשית והמון מניפולציות להמונים.