ז'אנר: פרוזה, ריאליזם קסום.
למי מתאים: חובבי דיונים פילוסופים על כוס יין אחת יותר מדי (אין באמת דבר כזה יותר מדי).

על רגל אחת:

אבל הבטיחו לי אלברטו בראון.

מתוך גב הספר:

פרפר שמניד את כנפיו גורם לסערה במקום המרוחק אלפי קילומטרים ממנו, אבל מי שכנע אותו להניד את כנפיו?

שני סטודנטים מתיישבים זה ליד זו בשיעור משעמם, ומוצאים את אהבת חייהם, אבל מי דאג שדווקא שני הכיסאות האלה יישארו פנויים?

ספר עב-כרס עוצר קליע במעופו ומציל את בעליו, אבל ממי קיבל הסופר את הרעיון לעלילה המסועפת?
שלושה חניכים התקבלו למחזור 75 של "קורס מצרפי המקרים". היום הם כבר מקצוענים: גיא מתמחה בצירופי שידוך המפגישים זוגות אוהבים, אמילי מתמחה בצירופי השראה, ואריק מתמחה בכול, ככה לפחות הוא חושב. הם מסיטים גורלות בעזרת כוס קפה שמתנפצת על הרצפה ודואגים לפריצות דרך מדעיות בהשאירם חלון פתוח כדי סדק. והם פועלים תמיד על פי הוראות המשימה, המונחת לפנות בוקר תחת דלתם במעטפה חתומה. טוב, כמעט תמיד. כשמשימה יוצאת דופן מגיעה בוקר אחד, רוצח שכיר מופיע בעיר וזיכרונות מן העבר חוזרים לתבוע את שלהם – מצרפי המקרים מתחילים לדאוג לגורלם שלהם.

מצרפי המקרים הוא סיפור מבריק ושופע דמיון על גורל ובחירה, על דמיון ומציאות ובעיקר על אהבה.

יואב בלום הוא מתכנת ובלוגר, בן 31, מקריית אונו. זהו ספרו הראשון.

הוצאת: כתר

ומה אני חשבתי עליו:

תראו אותי, מצמצמת את הפער שיצרתי לעצמי על חשבון ספרים אחרים שהתחייבתי לקרוא!

ספר יוני באתגר שלי היה "מצרפי המקרים" לתדהמת כל הנוגעים בדבר, כי אני חזיתי שהוא יהיה משהו אחר וגם יוצרות האתגר שלי זכרו שהן עטפו משהו אחר. העובדה שהוא היה עטוף, לצורך העניין, לא הפתיעה אף אחד.

כן, חברות שלי משלימות לי חסכים, ואחד מהם הוא העובדה שלא קראתי יואב בלום. יש איזשהו קונצנזוס שאומר שצריך להתחיל ממצרפי המקרים, וכנראה שזו הסיבה שהוא נעטף ולא אחד מהספרים האחרים שלו.

אז מה בעצם היה לנו?

התקציר מבטיח עלילה עם ניחוח של מותחן, אבל בפועל מדובר בספר פרוזה עם אלמנטים קסומים וניחוח רומנטי נוסטלגי. 

כך שאם אני מסכמת חוויות לפי תוצאה מול ציפיה אין בדיוק התאמה. במיוחד לאור העובדה שישנו קו עלילה אחד שפשוט, איך לומר את זה בצורה יפה? נזנח.

אבל אני מקדימה את המאוחר.

מצרפי מקרים הם כמעט אנשים. יש להם קיום רציף, אבל התפקיד שלהם הוא בכלל לחבל – סליחה – לתאם דברים בחיים של אחרים, כדי להגיע לתוצאות רצויות. הם המוחות שמאחורי נפנופי הכנפיים של הפרפרים שיוצרים הוריקנים בצד השני של העולם.

גיא, אמילי ואריק הם בוגרי קורס 57 של מצרפי מקרים, הם כבר מנוסים ומשופשפים, אבל דואגים להיפגש באופן קבוע ולהחליף חוויות. לכל אחד מהם יש תחום התמחות שונה, לפחות עד שגיא מקבל מעטפה עם משימה קצת משונה.

הבטיחו לי טוויסטים. והם קיימים, בשפע. זה פשוט שהיה לי מאוד ברור מה הפואנטה ומה הסיבתיות של כל דבר. זה עדיין כתוב בצורה מקסימה, עם כל מני אמיתות קטנות ואבחנות עמוקות על החיים.

יש התעסקות סביב בחירה חופשית. הספר טוען שוב ושוב שמצרפי המקרים לא אמורים להתערב בבחירה חופשית ושהיא עדיין קיימת, אבל היא לא. לפחות לא בעולם שבו קיימים מצרפי מקרים.

הם מעוותים גורלות ומשנים מסלולים. הם חבורה של טרוריסטים שדונים קטנים שמוכנים לפוצץ צינור מים בעירייה כדי ששני אנשים יפגשו בדיוק בזמן הנכון ובמקום הנכון.

ולכל אחד מהם יש סט ערכים משלו, כך שגם לפי סט הערכים הזה אפשר לצפות ולתכנן תגובות. למעשה, אם אני מתעמקת בזה קצת, בלום גילה לנו הכל בשיחה הראשונה המשותפת של שלושת הגיבורים. זו הייתה התשובה שלו להכל, וזה למעשה גם היה הפתרון שלו.

בתור ספר ביכורים הוא מוצלח, מאוד. אין בו בעיות קלסיות של ספרי ביכורים, הוא לא באמת מרגיש כמו ספר ראשון. הרעיון מהודק כמעט לגמרי, וכנראה שאם לא הייתי קוראת מתישה כמו שאני, הטוויסטים היו סוחפים אותי ובאמת מפתיעים אותי.

בסופו של דבר זה ספר מתוק ומחמם לב. וככזה, אני באמת כועסת על זה שכל עניין הרוברטו בראון לא טופל לי כמו שצריך.

התמונה מכוערת, ואני לא מוכנה לשמוע דעות נוספות. לא, זו לא קריאה לצומי ולתגובות בסגנון "על מה את מדברת זה יפה". יש לי סטנדרטים, לא עמדתי בהם.

אבל אני בתנאי שטח – כלומר, תנאי בית – כי הזמן שלי מוגבל על לא קיים וכי התעקשתי להכין עוגיות מזל בעצמי (כן, אלו עוגיות מזל! לא חביתה ולא קליפות בננה), ובכלל רציתי לשבור כמה כי הכנתי במיוחד את הפתקים, אבל כמובן שלא זכרתי באיזה מהעוגיות הפתקים הספציפיים שרציתי.

אז תדמיינו.