ז'אנר: פרוזה, היסטורי.
למי מתאים: חובבי פרוזה עמוקה, מי שמחפש קצת אנקדוטות מלוכלכות בהיסטוריה בדגש על ארה"ב.

על רגל אחת:

איזה כיף שבספרי פרוזה לא צריך לאהוב דמויות בשביל להבין שהן מוצלחות.

מתוך גב הספר:

ג'יין לא חייבת לעבוד למחייתה. כך מזכירים לה בעלה הטרי, אימהּ וחברותיה בכל הזדמנות. אבל היא ידעה מגיל צעיר שהיא תהיה עובדת סוציאלית, ואין דבר שהיא רוצה בו יותר.

שנות השישים החלו זה עתה, אך במרחק כמה דקות נסיעה מביתה היפה שבצפון קרוליינה עדיין חיות משפחות במטעי הטבק, ללא חשמל או מים זורמים, כמו ממאה אחרת. כולם זקוקים למשהו: נעליים ללא חור, הסעה לשיעור ברייל או עזרה במציאת עבודה, ולכולם ג'יין יודעת לעזור, מלבד נערה אחת. חיוכה של אייבי לא מגלה דבר על מצבה העגום. היא מטפלת לבדה באחותה, בסבתהּ הקשישה ובאחיינה התינוק. בשש עשרה שנותיה למדה לשרוד בכוחות עצמה ולא להישען על איש. כשהשתיים פוגשות זו את זו עולמן הישן מתערער; אייבי מתמלאת תקווה, ואילו ג'יין עומדת בפני הכרעה קשה מאין כמותה. האם תוכל אייבי לסמוך עליה?

פרשה היסטורית אמיתית ובלתי נתפסת זוכה לתיאור ספרותי לראשונה ברומן זה, אשר מתאר את מאבקן של אלפי נשים לעצמאות, מנקודת מבטן של שתי נשים צעירות, מטפלת ומטופלת.

דיאן צ’מברליין היא אחת הסופרות המצליחות בארצות הברית. ספריה הרבים תורגמו ל– 20 שפות ברחבי העולם, ושקרים הכרחיים הוא ספרה המצליח ביותר.

״רומן שובה ומשלהב, המאיר תקופה חשוכה בהיסטוריה ומעיר אותה לחיים״, פאבלישרז ויקלי

הוצאת: עם עובד
תרגום: שירי שפירא

ומה אני חשבתי עליו:

מוח מלחמה זה דבר מצחיק. הקשב שלי מתפזר לכל כיוון, קו המחשבה שלי נקטע באמצע. תוסיפו לזה אבטלה חדשה מהאריזה. מיותר לציין שהספק הקריאה שלי לא נרחב – קוראת מצבי-הרוח שבי משתוללת בלי השגחה ומחפשת את הריגוש הבא.

באופן טבעי, לקח לי מעל חודש לסיים את "שקרים הכרחיים". אבל זה לא כי הוא לא טוב. הוא מעולה. אבל גם ידעתי שהוא יהיה רכבת הרים רגשית, אז קראתי בו קצת-קצת לאורך חודש שלם, עד שבמשך יום וחצי לא עזבתי אותו ובכיתי לאנשים סביבי כשנאלצתי לסגור אותו ולהיות סוציאלית.

"שקרים הכרחיים" מתרחש בצפון קרוליינה בתחילת שנות ה-60 ועוקב אחרי שני סיפורים של שתי נשים אמיצות משני קצוות המעמד החברתי. הם מתחילים כשני קווי עלילה נפרדים, אך מתחברים במהרה כשג'יין, נשואה טריה ועובדת סוציאלית ירוקה, פוגשת באייבי, הבת הצעירה במשפחה קשת יום שמסתמכת על קצבת רווחה כדי לשרוד.

אייבי, שדואגת למשפחתה, נכנסת לליבה של ג'יין, שמוכנה להקריב המון בשביל לעזור לה. נאמר לג'יין שוב ושוב שאכפת לה מדי וזה הופכת אותה ללא מתאימה לעובדת סוציאלית, אבל המפגש בינה לבין אייבי הוא פתח למשהו שכנראה גדול מהן.

במרכז הספר עומדות המון דילמות מוסריות סביב הזכות להורות, אחריות הורית לחיים טובים לצאצאים ובידי מי ההחלטה מי כשיר ומי לא כשיר?

במקור הייתי בטוחה שהסקירה שלי תהיה ראנט מאוד ארוך על זכויות נשים, שחורים בארה"ב ושוויון. קורה המון בספר הזה, והוא בהחלט יכול להיות טריגרי למרות שהוא כתוב בצורה קלה. אין התעמקות גרפית בשום דבר, אבל החטאים עדיין קיימים, ומזעזעים בכל שורה מחדש.

הדמויות כתובות בצורה מדהימה, כמה מהן הצליחו להרגיז אותי בצורה מאוד אמיתית. רוב החיזויים שלי לגבי העלילה אומנם לא היו נכונים, חוץ מאחד שהיה יותר משאלת לב מחיזוי, אבל נהניתי להעלות השערות ולנחש את הסבכים הרבים מספור בעלילה.

וכמובן, חיכיתי לפייאוף שהפרק הראשון הבטיח. והוא הגיע וסגר את העלילה ועשה את הקווץ' הזה בלב שספרים מאוד טובים עושים.