ז'אנר: פנטזיה אורבנית, רומנטי.
למי מתאים: מי שקראו ואהבו את הספרים הקודמים בסדרה.

על רגל אחת:

בוני וקלייד הגרסה המצונזרת.

מתוך גב הספר:

הספר השלישי בסדרת הפנטזיה האורבנית הנפלאה "השוליים", מאת אילונה אנדרוז, הזוג המלכותי של עולם הפנטזיה האורבנית. רב־מכר עולמי. 

אודרי קָלָהַן השאירה מאחור את חייה בשוליים, ואיתם את משפחתה ואת עברה כנוכלת מדופלמת, והיא נחושה לבנות לה חיים חדשים ב"עולם השבור". אבל אז אחיה שוב נקלע לצרה והיא חייבת להציל אותו, ולשם כך הגנבת לשעבר נאלצת להשתתף בשוד אחד אחרון, ומוצאת את עצמה משתפת פעולה עם נוכל מקסים ומסוכן.

קולדר מאר – מהמר, עורך דין, גנב ומרגל – מצפה שהמשימה הנוכחית שלו לאיתור פריט גנוב תלך לו בקלות, אלא שאז הוא פוגש את אודרי. כשמתעורר החשש שהפריט ייפול בידי סוכני היד המסוכנים, קולדר מבין שעל מנת לסיים את המשימה בהצלחה הוא יזדקק לעזרתה.

משחק בשולי הגורל הוא הספר השלישי בסדרת השוליים. קדמו לו קסם בשולי הדרך וירח בשולי נהר.

הוצאת: ספרים בעלמא, אהבות
תרגום: יעל אכמון

ומה אני חשבתי עליו:

בכל פעם שהחיים נהיים לי קצת יותר מדי, אני קוראת ספרים בעלמא. הפעם לא הייתה שונה, ונוח לקרוא את השוליים כי הם מתרחשים באותו עולם אבל כל פעם מתמקדים בדמויות אחרות וסיפור קטן אחר.

הפעם זה קולדר מאר, בן הדוד הנכלולי של סריס מהספר הקודם, שבמשך שנתיים אחרי עלילות הספר של ויליאם וסריס משמש כסוכן של "המראה". הארגון שולח אותו למשימת קצה להשבת פריט קסום שהוא בעצם מגאפן שנועד להביא המון שחקנים למקום אחד כדי שיעשו רעש.

החקירה שלו מובילה אותו אל אודרי, בת למשפחת נוכלים עם כישרון פריצה ראוי להערכה, שהחליטה להשאיר את החיים האלו מאחור וליצור לעצמה שם בעולם השבור. יש לה המון תסביכי אב, פחדים ומשקעים והמון רגשות אשמה, אז ברור שהיא מחליטה לשרוף את החיים שלה בעולם השבור ולהצטרף אל קולדר, אותו היא מתארת בתור לא אמין, לא יציב, ולוהט להפליא.

אליהם מצטרפים בגלל עלילת חוסר-תקשורת מדהימה שמסתבר מאוד מאפיינת את רוז ובני משפחתה – ג'ורג' וג'ק, האחים הקטנים של רוז מהספר הראשון, שהיום הם כבר בני נוער וכל מה שמשתמע מכך.

אז אחלה נבלית. כן, זה אמנם שביל צד לא ברור בעלילת הנבלים, אבל הוא משתלם ומעניין. כמו שכבר אמרתי קודם – אילונה אנדרוז לא באמת משקיעים בנבלים שלהם וחבל. יש שם סיפור ויש פוטנציאל, ואם הם היו משקיעים עוד קצת גם הייתה יכולה להיות עקביות והיסטוריה מאוד מעניינת.

אבל לא לשם הנבלים נתכנסנו. גם לא לשם התעלומה והמסע, למרות שהם בהחלט מעניינים. אני אוהבת עלילות פריצה וגניבה (Heist Books. הראשון של הערפילאים נופל לחלוטין בקטגוריה הזאת, ואני משתמשת בזה בתור פיצ' מכירה), התוספת של ג'ורג' וג'ק מקסימה, אבל גם היא לא מפותחת מספיק לטעמי (יש הבטחה, ואז משהו קורה אבל הוא מרופרף כל כך ולא מקבל מקום, ואני חושבת שמגיע לי ספר שמתמקד ר-ק בג'ורג' וג'ק), גם המפגשים מול הנבלים טובים והגיוניים לעלילה.

אבל אם אתם קוראים אילונה אנדרוז, כנראה שאתם כאן לא בשביל כל אלה. לפחות לא רק.

לא, אתם כאן בגלל מערכת היחסים.

אז בואו נדבר עליה רגע.

באופן אינדיבידואלי, קולדר ואודרי אחלה דמויות. אני אוהבת דמויות שהן אפרוריות ומונעות משדים וטראומות עבר, זה עובד לי. גם השיח שלהם עבד לי. בהתחלה. ואז הוא הדרדר למלחמת כוח מאוד מטופשת של מי ישבר ראשון, שכוללת המון טיזינג והעמדת פנים ש"זה לא השפיע עלי בכלל". על מי את עובדת, תגידי לי? אבל שוב, לא הנקודה.

ישנה נקודה, בה אודרי פותחת את הקלפים על השולחן ומסבירה לקולדר בדיוק מה הפחדים שלה ולמה זה לא יעבוד. זה מצוין, זה עובד וזה הגיוני. הפחדים שלה לגיטימים, וקולדר אפילו מסכים איתם, גם אם לא בפניה. שניהם יודעים שהם פוטנציאל טוב מאוד של מערכת יחסים הרסנית, רעילה ומלאת תלות. וזה היה מקסים לדעתי, ההבנה הזאת. זה פחות היה מקסים כשהבנתי שזה קורה בשליש האחרון של הספר וזה לא באמת הולך להיפתר בצורה אמינה.

צדקתי.

גם קולדר וגם אודרי עושים מעין סיבוב 180 ומתעלמים מכל המשקעים האלה, מחליטים ש"אהבה זה מעל הכל, ולעזאזל פגמי אופי אקוטיים", וברור שזה נפתר גם בלי שהם באמת דיברו על שום דבר. 

נקודת אור?

היה לי ויליאם. ואני קוראת בריפיט את אחד הציטוטים שלו וזה עושה לי נעים בלב.

**מגאפן – מכשיר עלילתי המקדם את העלילה ומניע את פעולות הגיבורים, בעוד אין לו כל רלוונטיות נוספת לסיפור כשלעצמו (ע"ע המזוודה בסרט "ספרות זולה").