ז'אנר: נוער בוגר, להט"ב.
למי מתאים: מי שמחפשים סיפור התבגרות מתוק.

על רגל אחת:

היקום הוא מקום מאוד מוזר בגיל חמש-עשרה.

מתוך גב הספר:

כשדנטה ראה אותי מביט בשמים מבעד לעדשת הטלסקופ, הוא לחש, "יום אחד עוד אגלה את כל סודות היקום."

זה העלה חיוך על פנַי. "מה תעשה עם כל הסודות האלה, דנטה?"

"אני כבר אדע מה לעשות בהם," אמר. "אולי אשנה את העולם."

ארי הוא נער כעוס ומבולבל שחי עם אמא מגוננת ועם אבא מרוחק, ואת פשר הריחוק הזה הוא מנסה להבין. דנטה הוא נער שנון בעל תפיסה ייחודית ואופטימית של החיים. כשהשניים נפגשים בבריכת השחייה, נדמה שאין להם דבר במשותף מלבד מוצאם המקסיקני.

אבל ככל ששני הנערים המתבודדים מבלים יותר זה עם זה, נרקמת ביניהם חברוּת מיוחדת, עמוקה והרת־גורל. דרך החברות הזו יגלו ארי ודנטה את האמיתות החשובות ביותר על עצמם ואת הקשר שבין אהבה לסודות היקום.

ארי ודנטה מגלים את סודות היקום מאת בנג'מין אלירה סאיינז, זוכה פרס פן/פוקנר, קיבל ביקורות נלהבות וזכה בפרסים רבים.

הוצאת: טל-מאי
תרגום: מאירה פירון

ומה אני חשבתי עליו:

תקשיבו שאני שוקלת ברצינות להפוך את חברות שלי לאחראיות הבלעדיות על רשימת הקריאה שלי.

לא באמת, כי אחרת איך אני אוכל לרפד לי את רשימת הקריאה בספרי זעזוע כאלו ואחרים. אבל לרגע אחד קטן, לקראת סוף הספר הזה, חשבתי לעצמי שלעזאזל איתן – הן מוצלחות.

"ארי ודנטה" (בקיצור, כי השם הזה ארוך בקטע שערורייתי) עוקב אחרי ארי מנדוזה, נער מקסיקני-אמריקאי בשנות ה-80 בעיירת גבול בארצות-הברית. ארי מתבודד, לא חבר של אף אחד ובעיקר של עצמו, וכועס. יום אחד, בתחילת הקיץ לפני כיתה י"א, הוא פוגש בדנטה ונרקמת ביניהם חברות אמיצה, מיוחדת ועדינה מאין כמוה. ארי מנסה להבין את דנטה, ובעצם את עצמו ואת המשפחה שלו, ואת כל חידות היקום הנוספות שמטרידות אותו – על סודות, שתיקות וזהות.

צללתי לספר הזה בקפיצת ראש. שזה מדהים, כי הייתי בטוחה שיקח לי איתו קצת יותר זמן, והוא רק אחד מבין שלושה ספרים שהמיקום שלהם ברשימת הקריאה שלי לא נתון לשינויים.

נשאבתי. זו האמת. התרגום קולח וכמעט בלתי מורגש, מותאם לגיל ולאופי של ארי. הפרקים קצרים, המילים מדויקות ובכלל, שוררת בספר הזה אווירת נוסטלגיה שגרמה לי באמת ובתמים להתגעגע לגיל שש-עשרה ולהתעלם מכמה לא רומנטי זה היה להיות בת שש-עשרה במציאות.

ארי הוא נער אבוד. כביכול יש לו הכל, אבל הוא לא יודע להתמודד עם זה, כי הוא לא יודע מה המקום שלו, והוא בכלל לא חבר של עצמו. זה מאוד מתאים לנער מתבגר, כמובן. יש לו ראיה סלקטיבית, ובאופן מאוד הגיוני הוא לא המספר הכי מהימן שיש, אבל אלו חוקי הפורמט וככה זה להיות בן חמש-עשרה. 

ארי ודנטה יוצרים לעצמם עולם משלהם, וכשהוא לא קיים ארי מנסה לפענח את התחושות שנבנות בו בהיעדר דנטה. הוא מתמודד עם היעדר באופן כללי, ולמרות שהשאלות בוערות בו, הוא לא מוצא את האומץ לשאול אותן.

באופן כללי יש בספר הזה אווירה קסומה ומנחמת. הוא נוגע בנושאים לא פשוטים ביד מלטפת והרבה צמר-גפן. העולם המיידי של ארי ודנטה מאוד מבין, אוהב ומכיל. מקסים, כמובן, אך לא אמין. לא בתרבות ולא בתקופה. מה שמשאיר את הספר הזה להיכנס לקטגוריית "היה חסר לי חיבוק ומצאתי אותו בספר".

וכמובן שאם הייתי קוראת אותו בתור נערה הוא כנראה היה הופך להיות כל האישיות שלי.