ז'אנר: פנטזיה לנוער, להט"ב.
למי מתאים: בגדול? לכל מי שיש לו לב.

על רגל אחת:

מאיה קראה לו חיבוק. אני טוענת שצריך להפוך אותו לסרט של פיקסאר או דרימוורקס, ועדיף אתמול.

מתוך גב הספר:

אי קסום. משימה מסוכנת. סוד כמוס.

ליינוס בייקר חי את חייו בשקט ובבדידות. בגיל ארבעים הוא מתגורר בבית זעיר בחברת חתולה מרשעת ותקליטיו הישנים. כעובד סוציאלי במשרד לטיפול בנוער מאגי, הוא דואג לרווחתם של ילדים בבתי היתומים הנתונים לפיקוח ממשלתי.

השקט מופר יום אחד, כשליינוס מקבל זימון מפתיע מהנהלה בכירה מאוד ומוטלת עליו משימה מסקרנת ומסווגת ביותר. עליו לנסוע לבית היתומים באי מרסיאס, שבו מתגוררים שישה ילדים מסוכנים: גמדה, פיה, וַוייוֶורן, גוש ירוק רטוב ולא מזוהה, ילד-כלב ובן השטן. ליינוס נאלץ לכבוש את פחדיו ולקבוע אם הילדים עלולים להביא את קץ הימים או לא.

אבל הילדים אינם הסוד היחיד שהאי שומר. מנהל בית היתומים הוא ארתור פרנסוס המקסים והאניגמטי, שיעשה הכול כדי להגן על הילדים שהופקדו בידיו. ככל שארתור וליינוס מתקרבים זה לזה, סודות שמורים היטב מתחילים להיחשף וליינוס נאלץ לבחור בין שתי אפשרויות קשות. להרוס בית או לראות את העולם עולה בלהבות.

הבית בים התכלת הוא סיפור קסום ומהפנט שמסופר במיומנות ובכישרון, ועוסק בחוויה העמוקה של גילוי משפחה מפתיעה במקום לא צפוי – ובהבנה שהמשפחה הזו היא שלך.

טראוויס (TJ) קלון הוא מחברם של יותר מעשרים ספרים. הבית בים התכלת התברג לרשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס וזכה בפרסי Mythopoeic ו-Alex לשנת 2021.

הוצאת: אופוס
תרגום: כנרת היגינס-דוידי

ומה אני חשבתי עליו:

התחלתי לקרוא את הספר הזה שניה לפני פרוץ המלחמה. יש פעמים שעיתוי הוא הכל בחיים – בין כל הזוועות, החרדה וחוסר האונים של מדינה שלמה, הצלחתי לברוח לתוך הבועה של "הבית בים התכלת".

הספר הזה הוא הסיבה שתמיד ברחתי לספרים.

מאיה אמרה שהוא חיבוק. מאיה צדקה. זה ספר שצובט בלב בדיוק במקומות הנכונים, בדיוק באלה שגורמים גם לצינים ביותר מאיתנו, לבכות כל פעם מחדש כשסימבה קורא לאבא שלו שיתעורר, ולדמוע בכל סרט פיקסאר באשר הוא. הוא פורט על כל המיתרים הנכונים, וזה לא משנה שאפשר לצפות מראש כל פניה וכל שעל בעלילה, הוא עונה על הצורך הזה להתפרק בבכי שהוא נוסטלגיה וילדות והמון צמר גפן.

ליינוס בייקר הוא עובד סוציאלי מטעם המשרד לטיפול בנוער מאגי, ומתוקף תפקידו הוא חייב להישאר מנותק ואובייקטיבי ולפעול לטובתם של הילדים. הוא חיי את החיים שלו ליד, וחושב שהוא דווקא די מסופק מהם.

ואז הוא נשלח למשימה סודית ביותר שמוציאה אותו מאזור הנוחות ומפגישה אותו עם כל הדברים שהוא לא הרשה לעצמו לקוות להם.

בית היתומים מרסיאס, הלא הוא הבית בים התכלת, הוא הרבה דברים שליינוס לא ציפה להם ומאוכלס בשישה ילדים מיוחדים במינם ושני מבוגרים שגם הם די יוצאי דופן. לאט, הם סודקים את המעטה המרוחק שלו ונכנסים פנימה ללב שלו, כל אחד בדרכו שלו, עד שליינוס מוצא את עצמו מפקפק בסיסמאות המשרד ובנכונותן.

כל דמות ודמות בספר הזה הן בצבע. זה ספר ויזואלי לחלוטין, מלאכת מחשבת של כתיבה ובנייה. נכון, שום דבר לא הפתיע אותי, אבל אני לא חושבת שהספר הזה אמור להפתיע. הדיונים והמסרים בו מצליחים לעבור בצורה שלא מרגישה כמו פטיש, וכל תפנית מאוד נכונה ומתאימה לסיפור ולנרטיב.

הדמויות בו צבועות כל אחת במשבצת המתאימה לה – הילד הציני והמורבידי שמשתמש בהומור שלו כמגן, המתבגרת הנרגנת, הנערה שמשתמשת בכעס כדי להגן על עצמה, הילדים החריגים שהם תמצית מה שטוב בעולם והנער הגדול אך השקט שהוא בעצם נפש עדינה ושבירה. הם גדלים ומתפתחים, נפתחים בפני הקורא כדי שיוכל להבין אותם ואת התהליך שלהם, וננעצים בנפש.

בסופו של דבר זה סיפור שאמור לחמם את הלב, סיפור על מציאת המקום שלך בעולם, קבלת האחר וקבלת העצמי. זה ספר שמעודד חשיבה עצמאית ואת האמונה ששינוי מתחיל בקטן, אז אסור להיכנע למחשבות המדכאות של "אבל מה זה יעזור אם רק אני".

וזה הספר שהייתי צריכה באותו הרגע.