ז'אנר: מד"ב.
למי מתאים: מי שאהבו ספרים נוספים של אורסון סקוט קארד וחובבי תמות פילוסופיות.

על רגל אחת:

על שלום, מלחמה, אינטימיות ושיר.

מתוך גב הספר:

אומן השיר הוא סיפור על אהבה ועל רגש, על כאב ועל התפכחות ועל כוחו של צליל לחדור מבעד לכל אלה.
אנסט גדל בבדידותו המזהרת של בית השיר. חייו היו מלאים במוזיקה ובשיר ושם פיתח את כישרונו הנדיר להתנחל באין מפריע בלבם של אנשים.
ערכה של ציפור שיר הכלואה בכלוב של זהב ומסוגלת לשקף את תחושת הקהל נמדד בממון רב. כישרונו הנדיר של אנסט לנגן על נימי נפשם של שומעיו מזוהה במהרה, ושמעה של יכולתו להעניק מזור והקלה יוצא למרחוק. הקיסר עצמו רוצה בו.
אך קולו של אנסט עשוי להיות ברכה וקללה השלובות זו בזו. אומנית השיר והחונכת שלו חוששת להעביר אותו לרשות בעליו החדשים, מאחר שהוא עשוי לרפא את נפשו הדוויה של הקיסר אך באותה מידה עלול לדחוף אותו לזרועותיו של התוהו האפל הטמון בו.
אומן השיר הוא סיפורו של ילד פלא שביכולתו לשמור על השלום העולמי או להפיל את העולם על ברכיו ולשלוח את מאזיניו אל האבדון.

שלוש שנים אחרי שכתב את הסיפור הקצר 'המשחק של אנדר וחמש שנים לפני צאת הספר הנושא שם זה כתב אורסון סקוט קארד את אומן השיר.
גם בספר זה עוסק קארד בתמה המרכזית ביצירתו: נער פלא שגורל העולם מונח על כתפיו ושביכולתו לגאול ולהחריב עולמות.
באומן השיר מציג קארד את יכולותיו כמספר וכסופר המסוגל לרגש במילים וליצור דמויות משכנעות, יכולות שהעניקו לו את ההישג חסר התקדים של זכייה בפרסי ההוגו והנבולה שנתיים ברציפות בקטגוריית ספר המדע הבדיוני הטוב ביותר.

הוצאת: אופוס
תרגום: יעל אכמון

ומה אני חשבתי עליו:

יש ספרים שצריכים לבוא בזמן מסוים, ובתור קוראת מצבי-רוח אני מודעת לזה היטב ולפעמים לא לוחצת על הלו"ז וה-TBR שלי, אבל גם ידעתי שאם אני אניח את אומן השיר בצד כנראה שלא אחזור אליו.

למה? כי הוא מורכב.

בית השיר הוא מוסד עתיק ומנותק מכל פוליטיקה ועמדה כלשהי בגלקסיה. אליו מגיע מיקאל, שליט האימפריה הגלקטית, רוצח ורודן עם דם על הידיים, והוא מבקש ציפור שיר, שזו הדרגה הגבוהה ביותר שיכול זמר לקוות אליה. באופן מפתיע, בית השיר מבטיח שיקבל אותה.

אנסט מיועד להיות ציפור השיר של הקיסר מיקאל, אבל לפני שיהיה מוכן לתפקיד חייו, אנסט צריך ללמוד על האנושות, ועל עצמו, כי טמון בו כציפור שיר כוח לשנות אנשים.

הספר מחולק לפי תקופות בחייו של אנסט, ציפור השיר, מילדות ועד הסוף, כל פעם לפי דמות מכוננת אחרת במסע שלו.

אנסט הוא דמות המפתח שמובילה את הסיפור, ודרכה אנחנו מכירים את הגלקסיה, את התרבויות השונות ואת הפוליטיקה. לקארד יש חתימה מאוד מעניינת בסיפורים שלו – הוא מתחיל לספר סיפור אחד, מחוייב להתפתחויות שלו, אבל הספר לאו דווקא יגמר עם הסיפור הזה, אלא ימשיך קצת הלאה למסקנה הנוספת.

זה לא שונה גם במקרה הזה. לקארד יש מטרה בסיפור שלו, ועד שיגיע אליה הוא ימסור עוד כמה בדרך.

בספר זה אנחנו מתוודעים לחילופי שילטון ולשני רודנים; האחד בערוב ימיו, כשהקטל והדם כבר מאחוריו, והשני בתחילת דרכו, כאשר הוא צריך לבסס את מעמדו וכוחו לפני שהאימפריה תתפורר מחילופי השילטון, ולצד שני שלטונות אלה לתפקידו של ציפור השיר בחייהם והשפעתו עליהם.

יש כמה נושאים נוספים ומעניינים שעולים בספר כמו חשיבותה של נאמנות, האם יש דבר כזה אכזריות הכרחית, שאלות על משמעות של שלום והאם אפשר או הכרחי להשיג אותו באמצעות מלחמה וייעוד, או גורל, ומקום בעולם.

מה שבעיקר מדהים בקריאה בספר הזה הוא שבין מציאות מאוד קשה ולא סלחנית, קארד מספר על אהבה מהמון סוגים ועל אינטימיות עוצמתית. לא תמיד הרגשתי אותה, אבל הבנתי את הניסיון להראות אותה. יש הרבה סוגים של אינטימיות, יש הרבה מניעים למעשים מסוימים ויש הרבה סוגים של כפרה והספר מצליח לגעת בקצת מכל אחד.

מצד שני, הזוועות מוזכרות כמעט כלאחר יד, ויש לא מעט זוועות בספר. הקצב של הספר הוא גם משהו להתרגל אליו, שכן אנחנו מבלים עם אנסט תקופת חיים שלמה בפחות מ-400 עמודים.

אבל זו קריאה מעניינת, שאני כנראה עדיין לא מצליחה לעכל את כל המסרים והאזכורים בה.

טריגרים: אלימות קיצונית, התעללות בילדים, התעללות מינית בילדים ועוד כמה דברים כייפים אחרים בסגנון.