בואו נדבר רגע על העדפות קריאה.
כידוע לנו – היום יש אינספור דרכים לצרוך ספר; פיזי, דיגיטלי, בעברית, באנגלית, בקלינגונית, ברייל, ספר שמע, רומנים גרפים, קומיקסים ומנגות.
האם ישנה דרך אחת שהיא מעל הדרכים האחרות?
בקצרה – לא.
בהרחבה – אנחנו אנשים שונים זה מזה, יש לנו ארסנל כלים שונה זה מזה והעדפות שונות.
יש טענות בעד ונגד עבור כל פורמט ועבור כל ספר. 
בואו נבחן אותן רגע.

למה ספר מודפס?

מצד אחד, ספר פיזי הוא תכשיט על המדף. הוא מוצר קיים וגשמי וכנראה שהוא מה שישאר אחרי האסון האפוקליפטי הבא שימחה את האנושות מהפלנטה הזו, וזה בהנחה שהיצור התבוני הבא בתור ידע לפענח את הסמלים המודפסים. לספרים פיזים יש ריח ואפשר ואף רצוי לצעוק עליהם ולזרוק אותם על הקיר אם הם מעצבנים אתכם במהלך הקריאה.
אפשר לקרוא אותם בשבת. אפשר לקרוא אותם במהלך שעות האור בהפסקת חשמל או במקום ללא חשמל. לא תיגמר להם הבטריה.
הם הצהרה שאנחנו קוראים; התיישבתי עם ספר בפרהסיה – כל העולם יודע שאני אשת ספר וחכמה ונעלה יותר מהם.

למה לא ספר מודפס?

כי עצים (אגב לא נכון. הנייר שמיוצר היום הוא נטול עץ. יחי הטכנולוגיה). כי הכריכות מפלילות. כי זה כבד, כי זה יקר יותר. כי אם חשוך אי אפשר לקרוא אותם. כי יש אסכולה שלמה שמתעסקת בהאם מותר לקשקש בהם ולסמן בהם או לא. כי זה דורש מקום ובני ובנות הזוג מאיימים בשליחה למוסד פסיכיאטרי כי האגרנות הזאת יצאה מכלל שליטה. מים הם אויב מושבע של ספר.

למה דיגיטלי?

ספריה שלמה בתוך מכשיר אחד במשקל אחיד. אפשר לסמן ולכתוב הערות. זמין בכל מקום ולרוב נכנס לכיס/ תיק בלי בעיות. אולי יש מכשירים עמידים למים – הטכנולוגיה מכה שנית.
אף אחד לא יכול לראות מה אני קוראת ולשפוט אותי על פי הכריכה.

למה לא דיגיטלי?

לעין הבלתי מיומנת אני נראית כאילו אני עוד אחת מהעדר עם האף תקוע במכשיר דיגיטלי כלשהו. נתקעתי בלי בטריה באמצע שום מקום משמע נתקעתי בלי ספר. אם אני קוראת בטאבלט – זה לא טוב לעיניים. אם אני קוראת במכשיר מיועד – אני זקוקה לתאורה חיצונית. אי אפשר בשבת.
מה שישאר אחרינו אם וכאשר יכחד יהיה ערימה של מרובעי מתכת שאף אחד לא ידע איך לתפעל אחרינו כי אין חשמל, מה שאומר שכל המידע הזה נחשב לאבוד מראש. יש מצב טוב מאוד שהציוויליזציה אחרינו תחשוב שסגדנו למרובעים הללו ונהפוך לבדיחה בספרי ההיסטוריה.
בנימה היסטורית זו – הרבה כותרים ישנים והיסטוריים לא עברו את המעבר לדיגיטלי. אז מה, נחרים אותם?
אם נזרוק אותם על הקיר בעצבים הם ישברו. בוז.

אבל שורה תחתונה?
לכל. אחד. נוח. מה. שנוח לו.
אז אני מבקשת בכל לשון של בקשה, אנא כבדו את העדפות הקריאה של חבריכם לקבוצה. אנחנו בסך הכל רוצים לקרוא, ואין צורך לפתוח פה במסעות צלב וטיפולי המרה על פורמט קריאה כזה או אחר.