ז'אנר: פנטזיה אורבנית.
מי מתאים: מי שחיבבו את דרזדן אבל בא להן גיבורה ולא גיבור, חובבי פנטזיה אורבנית והומור.

על רגל אחת:

כל הספר אמרתי לגיבורה "מה נראה לך שאת עושה" – לפחות היא אמרה את זה גם לעצמה.

מתוך גב הספר:

ואל היא מחסלת בשכר, אבל זה לא הופך אותה לאדם הרע בסיפור. נהפוך הוא: היא מחסלת יצורים קסומים שפוגעים בבני אדם, והיא עושה את זה בשירות המדינה. זה אומר שיצורים קסומים לא מאוד אוהבים אותה, ובמפתיע גם בני אדם לא משתגעים אחריה. אולי זה קשור להומור המושחז והשחור שלה, לעובדה שעבודתה מחייבת אותה לשמור מרחק מכל מי ומה שיקר לליבה, לזה שהיא בכלל חצי־אלפית או לזה שהיא כל הזמן משתמשת בקמעות קסומים.

אלא שלבידוד יש מחיר, כזה שמכביד על הריאות ומעורר צפצופים מביכים, וכשהמפעילה של ואל ואחת מהבודדים שקרובים אליה לוקה בסרטן קשה ופתאומי, ואל מחליטה ששום דבר ואף אחד לא יעצרו אותה מלמצוא את הגורם למחלה ואת התרופה לה. אפילו לא דרקון, כאילו שבכלל יכול להיות בסיפור הזה דרקון. הם הרי עזבו את העולם שלנו לפני אלפי שנים.

ואז מגיע הדרקון. הוא רב־עוצמה, יהיר ובלתי נסבל. יש לו שם שוואל לא מסוגלת להגות ותוכניות משלו. שניהם יצטרכו ללמוד לעבוד ביחד, או להרוג זה את זה. ההבדל לא תמיד מאוד ברור.

"קסם אפל" הוא ספר מלא הומור, שנון ומשמח על הדרכים המפתיעות מאוד שבהן קסם יכול לשנות חיים, ועל דרקונים חתיכים במיוחד.

לינדזי ברוקר היא סופרת אמריקאית עצמאית. לפני שהתחילה לכתוב פנטזיה ומדע בדיוני במשרה מלאה היתה, בין היתר, מצילה, טבחית במסעדת מזון מהיר וחיילת בצבא ארצות הברית. היא כתבה מעל שישים ספרים, חלקם היו רבי־מכר. בזמנה החופשי היא אוהבת לטייל, לשחק טניס וכלבי ויסלה.

הוצאת: ספרים בעלמא
תרגום: אדוה לנציאנו

ומה אני חשבתי עליו:

זה נחשב איחור אופנתי אם רק עכשיו קראתי את הספר? האם אני אמורה לקרוא "זהו, אפשר להתחיל לחגוג – הגעתי!" או לנסות להיכנס בלי שישימו לב ולהתנהג כאילו תמיד הייתי פה? האם אני צריכה להתבייש שלקח לי כל-כך הרבה זמן לקרוא את הספר? 

כן, כנראה. אין לי תירוץ – לא יודעת למה זה קרה. הספר פשוט שכב לו על שולחן הבלגן בבית ועשה לי פרצופים במשך כמה חודשים טובים. לא בטוחה אם זה כי לא סידרתי אותו במדף (אין מקום) או כי לא הרמתי אותו לקרוא ורק הערמתי עליו ספרים אחרים (שגם להם אין מקום, ובאופן מפתיע לא רכשתי אף אחד מהם באופן אקטיבי).

ואז רצה הגורל ונקרתה בדרכי הזדמנות לצלם את הספר הזה, והאין זה צבוע מצידי לצלם ספר בלי לקרוא אותו? אז התחלתי לקרוא.

ואל ציידת ראשים קסומים בשירות הממשלה וביחידה שבאופן רשמי לא באמת קיימת – כי יצורים לא באמת קיימים. היא מוכשרת לעבודה הזאת כי היא חצי קסומה בעצמה ויש לה כישרון טבעי להכניס את עצמה לצרות ואחר-כך להיאלץ לצאת מהן.

ואז הבוסית שלה מתאשפזת, ומשומה הגיבורה שלנו בטוחה שזו אחריות שלה לתקן את כל עוולות העולם, כי זה הרי חלק מהמתכון הבסיסי להכנת גיבורים.

לתבשיל הזה נכנס דרקון סגול עיניים שהוא למעשה שילוב של לורד נפוח מרומני ריג'נסי לבין הגיבור הפראי והרדוף של הפנטזיה הרומנטית.

ואל היא גיבורה בת 40+ אבל איפשהו במהלך שנותיה היא כנראה החליטה שטאקט זה לא כישור חברתי נחוץ והיא לחלוטין מתנהגת כמו גיבורה בת 20 וקצת, יחד עם כל הפקפוק העצמי שנלווה לגיבורות צעירות ממנה. אולי אפשר לסלוח לה על זה כי היא חצי-אלפית וזמן והתבגרות עובדים אחרת אצלם.

אז כן, יש לה לשון מושחזת והיא לא באמת חושבת לפני שהיא משתמשת בה – מה שהופך את הקריאה למהנה וזורמת. זה כמובן לא אומר שלא עצרתי ומידי פעם גערתי בואל על התנהגות מאוד נחפזת, מהירה וחסרת אחריות.

מעבר לואל הספר גדוש דמויות משנה צבעוניות ומעניינות שאני מחכה לפגוש שוב בספרים הבאים. בעיקר אהבתי את מערכת היחסים של ואל עם טיגריס השירות שלה, סינדרי, ואני חושבת שהוא הדמות האהובה עלי ויהיה נחמד לקרוא ספר מנקודת המבט שלו.

גם הדרקון נחמד. היה מרענן להתעסק בעלילה ובחקירה של ואל בספר הזה בלי לצפות שבכל עמוד שני היא שוב תיתקל בדרקון והיה ביניהם המון מתח מיני וסיטואציות קרינג'. הכניסה שלו לעלילה הייתה אלגנטית ורלוונטית ולא הרגישה כפויה. למרות מה שכתבתי למעלה – אני מאוד מחבבת אותו בתור גיבור ומצפה לראות מה יקרה איתו בהמשך. במיוחד כי יכולות הפלירטוט שלו מאוד לוקות בחסר (טוב, הוא דרקון) ואני מוצאת את זה משעשע להפליא.

זה ספר פנטזיה אורבנית מקסים שלא מתעקש להעמיס רומנטיקה במקום שהיא לא מתאימה. עושה רושם שברוקר לוקחת את הזמן כדי לבנות את המשיכה ואת הקשר בין הדמויות כמו גם את העולם. זה בהחלט משב רוח רענן בז'אנר – כן ירבו.