ז'אנר: קלסיקה, רומנטי, סאטירה.
למי מתאים: אוהבי הומור בריטי משובח וכל דבר אוסטן.
על רגל אחת:
ג'יין אוסטן ידעה מהזה מטא ושבירת קיר רביעי לפני שזה היה דבר.
מתוך גב הספר:
קתרין מורלנד בת השבע-עשרה, שחייתה כל חייה בכפר בחברת אנשים פשוטים וכנים, מוזמנת להצטרף לשכניה האמידים ולנסוע איתם לעיר המרפא באת'. בבת אחת היא מושלכת לסצנה חברתית תוססת ומורכבת ומנסה למצוא בה את דרכה, בלי להבין בדיוק את העולם המסעיר שאליו נקלעה ואת הטיפוסים השונים שבו. היא מגייסת לעזרתה את הידע הרב שרכשה מקריאת רומנים, ובפרט מקריאת סיפורי אימה גותיים שהיא אוהבת כל כך, ובהשראתם היא מנסה לפענח את קשריה החדשים.
באחד הנשפים בעיר היא פוגשת את מר טילני, גבר משעשע ובן למשפחה עשירה, ומתיידדת עמו ועם אחותו. במקביל היא פוגשת את בני משפחת ת'ורפ, מכרים של ג'יימס אחיה הגדול, ומתיידדת גם איתם. בלא ידיעתה קתרין הופכת להיות מטרה נחשקת לנישואים וכלי משחק בידי כוחות שהיא עצמה לא לגמרי ערה להם. האם תצליח העלמה הצעירה להבחין בין טוב לרע ובין דמיון למציאות? האם תמצא אהבת אמת?
נורת'נגר אבי אומנם היה הרומן הראשון שכתבה ג'יין אוסטן, אך האחרון בהם שפורסם. ברומן שלובים יחדיו בוסריות ובשלות, תמימות הנעורים של קתרין, האנטי־גיבורה לכאורה, ופיקחונה של מחברת בוגרת ובשלה. אוסטן משרטטת ביד אומן, בעין חדה ובלשון רגישה סיפור אהבה מקסים ומתוק שמתפתח על רקע העיר והכפר שבליבה של אנגליה; ובו־בזמן היא משתעשעת מעל ראשם של גיבוריה בדיון על ספרות ועל יומרנות ספרותית.
תרגום: אינגה מיכאלי
הוצאת: תמיר בעלמא, אהבות
ומה אני חשבתי עליו:
הידעתם שישנו סלנג לרומנים רומנטיים שנקרא "רומנים למשרתות"?
אישית, אני חושבת שזה תיאור מאוד ציורי ועטוף בקסם תקופתי רומנטי כזה, שסובב את החיים של הנשים השקופות של התקופה והחיים הסודיים שהן ניהלו.
ואיכשהו, ג'יין אוסטן נכנסה תחת ההגדרה הזאת.
ואני חושבת שזו טעות.
נורת'נגר אבי היה הספר הראשון שאוסטן כתבה, אך האחרון שפורסם.
מדובר בסאטירה שמאוד מודעת לעצמה ולז'אנר שהיא חלק ממנו אך גם מעבירה עליו ביקורת באותה נשימה.
קתרין מורלנד, הגיבורה שלנו, אוהבת לקרוא רומנים והתמה הזאת מלווה אותה לכל אורך המסע שלה, שמתחיל ביציאה לחברה וממשיך באירוח בנורת'נגר אבי תחת חסותם של משפחה עשירה ועד להצהרת האהבה והסוף השמח.
כל אלו דברים מובנים מאליהם כשמרימים ספר של אוסטן. אני סומכת עליה בעיניים עצומות שתיקח אותי דרך כל הנקודות המוכרות אל הסוף השמח המובטח, ואני סומכת עליה שתעטוף לי את זה בהערות ציניות והומור בריטי משובח. וזה אף פעם לא מאכזב.
אז נכון, רואים שזה רומן ביכורים. הוא לא יצירת מופת כמו "גאווה ודעה קדומה", אך יש לו קסם אחר שקיים בשבירת הקיר הרביעי ובאופן המודע לחלוטין שאוסטן כותבת ופונה אל הקורא דרכו.
לא פעם עצרתי את הקריאה כדי לקרוא בקול על מר גורלה של קתרין מורלנד, או לגלגל עיניים על הדמות הגברית שהוא לא הגיבור, אלא המכשול, וכמה צחקתי!
קתרין היא נערה תמימה שמושפעת מהרומנים שהיא קוראת, נאלצת להתמודד עם קריאת אנשים והבנה של סיטואציות חברתיות שלא תמיד תואמות את מה שנאמר בקול. היא לומדת על הבשר שלא כולם הם מה שהם מציגים, ולא תמיד הם מתכוונים למה שהם אומרים, ובאופן כללי שהעולם קצת יותר אפור מאשר השחור והלבן שהיא הורגלה אליו מהרומנים.
אבל מה שבאמת הופך אותה לגיבורה משכנעת הוא העולם הפנימי שלה, שעמוס בדמיונות ועושר שמפצה על היותה לא העיפרון הכי מחודד שיש.
בגדול, זו הייתה אהבה משורה ראשונה. אוסטן כותבת איכות, גם אם באותה העת לגלגו על רומנים וקבעו שהם אינם "ספרות ראויה", ואולי בגלל זה אוסטן השתרבבה לה תחת קטגורית "רומן משרתות", אפילו שזה רחוק מהמציאות.
השאר תגובה