ז'אנר: פרוזה.
למי מתאים: חוביי ספרי אווירה, רומנים שמשחקים על הגבול בין מציאות לחלום ואנשים עם סבלנות.

על רגל אחת:

יש המון סוגים של רוחות רפאים.

מתוך גב הספר:

אישה נופלת מסיפון אונייה בלב אוקיינוס, הונאה כלכלית חוצה יבשות, כתובת נאצה משונה על חזית מלון וכדור אקסטזי קטלני אחד שזורים יחדיו ביד אמן ברומן עמוק ומלא מסתורין זה, ובו מעשה נפשע אחד ואשמים רבים מספור.
וינסנט, צעירה יפה וחולמנית ממשפחה דלת אמצעים, נענית להצעה שאי אפשר לסרב לה, בלי לדעת שיופייה ישמש כיסוי לתרמית המאה. בעלה ג'ונתן הוא אחד האנשים העשירים במערב, אך סודותיו רודפים אותו לכל אשר יפנה. על וינסנט לפענח לבדה כיצד לשרוד בעולם של אחיזות עיניים וקשרי שתיקה, עולם שמילת אמת אחת יכולה למוטט בו הכול עד היסוד. 

אמילי סנט ג'ון מנדל מתארת בשפה חדה וצבעונית את הגבול הדק בין שיקול דעת לקוי לפשע מחושב היטב, בין כוונות טובות למעשים שאין עליהם כפרה, וכיצד צעד קל אחד בכיוון הלא נכון עשוי לשנות את מעשיך, את מסלול חייך ואת אישיותך.

מנדל היא אחת הסופרות המצליחות ביותר בעשור האחרון, ספרה הקודם תחנה 11 זכה לעיבוד מצליח לטלוויזיה, ספריה האחרים זכו לפרסים ספרותיים נחשבים ולעדת קוראים מסורה ונלהבת. מלון הזכוכית הוא רב־מכר עולמי.

הוצאת: עם עובד
תרגום: מרב זקס-פורטל

ומה אני חשבתי עליו:

רציתי לקרוא את מלון הזכוכית עוד כשיצא אי שם בהפצת ינואר-פברואר. לא זכיתי בפעילות, ובגלל שהחלתי על עצמי עוצר קניות ספרים, ניסיתי לשכנע את עצמי שזה לא נורא, ובטח אני אמצא אותו באפליקציית ליבי כשיתפנה ואקרא אז.

במקום זה גלי החליטה שהיא משאילה לי את העותק שלה, כי גלי החליטה שאני צריכה לקרוא אותו. עכשיו.

גלי צדקה.

קשה להסביר על מה הספר ומה בדיוק קו העלילה שלו. הוא עוקב אחרי החיים של כמה דמויות – בעיקר של וינסנט, נערה שאיבדה את אימה בגיל צעיר ומאז היא נסחפת, כי זו כנראה מילה רומנטית יותר מאבודה.

אבל אני מאמינה בלב שלם שהספר הזה הוא למעשה על רוחות רפאים.

לא, לא אלו מסיפורי האימה והפנטזיה, אלא אלו שאנחנו מכירים מקרוב – השדים האישיים שלנו. השלדים של הבחירות שלא עשינו ושל ההשלכות של אלו שכן. יש המון סוגים של רוחות רפאים והן שזורות באווירה המלנכולית של הספר הזה.

יש בספר עלילה – היא מתחקה אחרי הונאת פונזי (ולמען האמת גם לקח השראה ממקרה אמיתי של הונאת פונזי) – אבל למעשה הספר הזה הוא קטעי חיים. הוא אווירתי לחלוטין – המתח, הנוסטלגיה, האימה והמלנכוליה שבו הם הפואנטה של הספר. לא הדמויות ולא ההונאה, אלא התחושה הכללית מסביב של קסם כלשהו שנמצא מילימטר מחוץ לטווח נגיעה.

זה ספר רומנטי, אבל זה רומנטי מהסוג של טרגדיות יווניות ושל רומיאו ויוליה. אין בו באמת אהבה, כי היא לא האישיו. זה ספר על דמויות אבודות, כל אחת כלואה בתוך הכלא הפרטי של עצמה ורדופה על ידי השדים של עצמה. כי מה היא התמכרות אם לא עוד סוג של רוח רפאים? ובספר הזה יש כמה וכמה סוגי התמכרויות, ולא רק זו המוכרת והידועה לסמים, אלא התמכרות לריגוש ולהצלחה, שמביאה איתה פחד מכישלון וחוסר יכולת לבטוח באנשים סביבך.

הספר הזה הוא קצת כמו פיסת חיים, ואולי הוא נגע בי בצורה הזאת כי אני עדיין מצליחה לראות את רוח הרפאים של החיים שלי, כשגם אני הייתי בסחרחורת – מערבולת של חוסר ודאות.

שורה תחתונה – הוא לא מתאים לכולם, אבל למי שכן – הוא יהווה קריאה מרתקת ומרגשת.