ז'אנר: רומן רומנטי.
מי מתאים: מחפשי קליל ומהיר ואוהבי ריאליטי טראש.

על רגל אחת:

הם לא הולכים לדבר על הקטע עם האצבע. או הלשון. או החד-קרן.

מתוך גב הספר:

פייפר בלינג'ר היא משפיענית ופשניסטה שנרדפת ללא הרף על ידי הפפרצי בזכות השם הפרוע שיצא לה. כשעודף שמפניה ומסיבת גג שיצאה משליטה מביאים למעצרה, אביה החורג מחליט שמספיק ודי. הוא שולח את פייפר ואת אחותה לעיירת חוף קטנה במדינת וושינגטון, ללמוד אחריות מהי ומטיל עליהן לנהל את הבר המקומי שהיה שייך לאביהן המנוח.

כחמש דקות מהרגע שהיא מגיעה לווסטפורט היא נתקלת בקברניט המסוקס והמזוקן ברנדן, שחושב שהיא לא תשרוד שבוע מחוץ לבוורלי הילס. אז מה אם פייפר גרועה במתמטיקה, והאפשרות שתישן במיטת קומתיים בדירה עלובה עושה לה פריחה. כמה נורא זה כבר יכול להיות? היא נחושה להראות לאביה החורג – וגם לדייג החתיך והעוקצני – שהיא לא רק פרצוף יפה.

אלא שהעיירה קטנה, ובכל מקום אליו היא פונה היא נתקלת בברנדן. נערת המסיבות והדייג המחוספס הם הפכים גמורים, אבל לא ניתן להתכחש למשיכה שניצתת ביניהם. פייפר לא רוצה הסחות דעת, במיוחד לא רגשות כלפי גבר שמפליג לו הימה לשבועות ארוכים.

אבל כשהיא מתחברת מחדש לעברה ומתחילה להרגיש בבית, פייפר מתחילה לתהות אם חיי הזוהר נטולי הנשמה שהכירה הם באמת מה שהייתה רוצה. אל.איי. אומנם קוראת לה, אבל ברנדן – והעיירה מלאת הזיכרונות – אולי כבר שבו את ליבה.

לטסה ביילי, מחברת רבי המכר של הניו יורק טיימס, יש שלוש שאיפות בחיים: לכתוב רומנים לוהטים עם דמויות שנחקקות בזיכרון, להיות אמא טובה, ולהצליח איכשהו להשתחל לפאנל השופטים בתחרות אפייה בטלוויזיה. היא גרה בלונג איילנד עם בעלה ובתה, כותבת כל היום ומפנקת את עצמה בפלטת גבינות ובינג' בנטפליקס בלילה. 

הוצאת: הספרנית
תרגום: נועה שביט

ומה אני חשבתי עליו:

כדחיינית כפייתית במשרה מלאה, אני מאוד טובה בלמצוא תירוצים למה להפסיק את הספרים שאני צריכה לקרוא בשביל ספרים שכיף לקרוא. רק שהפעם התירוץ שלי באמת מחזיק מים, כי הפעם אלו "שיעורי בית".

עבור מה, אתם שואלים?

עבור המפגש השני של מועדון הקריאה הרומנטי של רידינג (זו פרסומת סמויה, תעמידו פנים שלא שמתם לב). המפגש יתקיים בשבוע הבא וכמובן שרציתי להיות מוכנה לדיונים – כי במפגש הראשון מאוד נהניתי לדבר על הדוכסית.

והפעם בתוכנית האומנותית – "זה קרה קיץ אחד" של טסה ביילי בהוצאת אהבות. ובגלל שאני בולעת את הספרים האלה בלי למצמץ יותר מידי, לקחתי לי עותק דיגיטלי (הסנדלר הולך יחף) וישבתי לעשות את שיעורי הבית שתמיד חלמתי שיהיו לי – לקרוא.

אני ארד שניה לשורה התחתונה – נהניתי. עובדה שהמשכתי ישירות לספר השני (הפעם באנגלית) ובלעתי גם אותו במהלך הסופ"ש.

ואחרי שהסרתי מעלי כל אחריות – להל"ן התלונות.

פייפר בלינג'ר, הגיבורה, היא אושיית חרטה כלשהו ב-LA הנוצצת ומד ההנאה שלה קשור באופן ישיר למספר הלייקים שהיא מקבלת באינסטגרם. ואז בגלל שפרידה זה לא משהו פוטוגני, היא מנסה לעודד את עצמה בכך שהיא מפיקה איזו מסיבה שיצאה מכלל שליטה ומסיימת את הלילה במעצר, ובמקום להבליג – האבא החורג שלה אומר שנמאס לו, ושולח אותה לאיזו עיירת דייגים נידחת בוושינגטון.

ואחותה מצטרפת אליה, כי צריך להכין קרקע לספר הבא, וכי בגדול אחותה דמות יותר כייפית ממנה.

למה אני אומרת את זה? כי קצת קשה לי להתחבר לגיבורה לא חכמה. זה לא שפייפר טיפשה. היא קצת. היא פשוט… שטחית ומאוד קריקטוריסטית. ומהצד השני גם ברנדן, הגיבור שלנו, שהוא שבור ומדוכא ורוטן כמו שכל גיבור בז'אנר צריך להיות, מסתבר.

פייפר יפהפיה אמיתית, וזה כנראה קצת מציל אותה מכל השטויות האחרות שהיא מכניסה את עצמה אליהן, ואיכשהו ברנדן מקבל את זה באהבה בערך מהשניה הראשונה.

אל תבינו אותי לא נכון – אני אחד האנשים הכי קלמזי וארוקוורד שתפגשו, והחצי שלי יעיד על כך בשמחה, זה פשוט אף פעם לא תפס אותי – האקט של היפהפיה המועדת שצריכה יד חזקה וחסונה שתייצב אותה במקום.

ואם נהיה אמיתיים – הבחורה הולכת על עקבי סטילטו של 13 ס"מ – יש לה שיווי משקל. אז בואו נרד מהעץ, בבקשה.

מעבר לכך הספר עבר בכל התחנות המתבקשות והיה רווי בסצינות מיטה (שאולי רק אחת מהן באמת התרחשה במיטה) מפורטות שאין שום דבר להגדיר אותן מעבר לפנטזיה, הבלחות הומור וכמה דמויות רקע צבעוניות ונחמדות.

סך-הכל, יש תלונות. לגלי יש צילומים לא מצונזרים שלהן בווצאפ. אבל במבחן המציאות – ספר מהנה.