ז'אנר: קלסיקה.
למי מתאים: בעיקרון, אני מאמינה שזה ספר חובה לכולם.

על רגל אחת:

אם מישהו ישאל אותי "איך זה הפרעות קשב?" אני פשוט אתן לו לקרוא את הספר הזה.

מתוך גב הספר:

כְּשֶׁאַלִיס יוֹשֶׁבֶת עַל שְׂפַת הַנָּהָר עִם אֲחוֹתָהּ וּמִשְׁתַּעֲמֶמֶת, הִיא אֵינָהּ מָעֲלָה עַל דַּעְתָּהּ שֶׁבְּעוֹד רֶגַע יַחֲלֹף עַל פָּנֶיהָ בִּמְרוּצָה אַרְנָב לָבָן, יוֹצִיא שְׁעוֹן־כִּיס מֵאֲפוּדָתוֹ וִימַלְמֵל לְעַצְמוֹ, "אוֹי לִי, אֲנִי מְאַחֵר…"

אַלִיס מְמַהֶרֶת בְּעִקְבוֹת הָאַרְנָב הַלָּבָן, נוֹפֶלֶת בְּמוֹרַד מְאוּרָה אֵינְסוֹפִית וּמוֹצֵאת אֶת עַצְמָהּ בְּעוֹלָם מוּזָר וְקָסוּם, שֶׁבּוֹ שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ כְּפִי שֶׁהוּא נִרְאֶה. הַרְפַּתְקָאוֹת מְטֹרָפוֹת וּמַצְחִיקוֹת מַמְתִּינוֹת לְאַלִיס בְּמָקוֹם חֲסַר הִגָּיוֹן זֶה: הִיא כִּמְעַט טוֹבַעַת בִּבְרֵכַת דְּמָעוֹת שֶׁהִיא עַצְמָהּ הִזִּילָה, מִשְׁתַּתֶּפֶת בִּמְסִבַּת תֵּה בִּלְתִּי נִשְׁכַּחַת וְזוֹכָה לִפְגּוֹשׁ אֶת מַלְכַּת הַלְּבָבוֹת שֶׁאוֹהֶבֶת לַעֲרוֹף רָאשִׁים, נִתְקֶלֶת בְּעוּגוֹת שֶׁמִּי שֶׁנּוֹגֵס בָּהֶן גָּדֵל וְקָטֵן בִּמְהִירוּת, בִּתִּינוֹקוֹת שֶׁהוֹפְכִים לַחֲזִירִים, בַּחֲתוּלִים מְחַיְּכִים שֶׁנֶּעֱלָמִים בַּאֲוִיר – זוֹהִי אֶרֶץ הַפְּלָאוֹת וְהַכֹּל בָּהּ אֶפְשָׁרִי… גַּם הַבִּלְתִּי־אֶפְשָׁרִי.

מֵאָז יָצָא לָאוֹר לָרִאשׁוֹנָה בִּשְׁנַת 1865, לֹא מַפְסִיק סִפְרוֹ שֶׁל לוּאִיס קֶרוֹל לְעַנֵּג דּוֹרוֹת שֶׁל בְּנֵי נֹעַר וְהוֹרִים כְּאֶחָד. הַרְפַּתְקָאוֹת אַלִיס בְּאֶרֶץ הַפְּלָאוֹת, עִם הוּמוֹר הָנוֹנְסֶנְס הַמְּטֹרָף שֶׁלּוֹ וְהַדְּמֻיּוֹת הַבִּלְתִּי נִשְׁכָּחוֹת הַמִּתְרוֹצְצוֹת בֵּין דַּפָּיו, הוּא אַחַד הַסְּפָרִים הַנִּפְלָאִים וְהָאֲהוּבִים בְּיוֹתֵר בְּכָל הַזְּמַנִּים – קְלָסִיקָה אֲמִתִּית! יֵשׁ לָנוּ הַכָּבוֹד לְהַגִּישׁ לָכֶם אוֹתוֹ בְּתִרְגּוּם חָדָשׁ וְשׁוֹבֵה לֵב מֵאֵת הַסּוֹפֶרֶת וְהַמְּתַרְגֶּמֶת עֲטָרָה אוֹפֶק.

תרגום: עטרה אופק
הוצאת: מודן, סדרת הרפתקה

ומה אני חשבתי עליו:

מה כבר אפשר להגיד על "אליס בארץ הפלאות" שלא נאמר כבר?

כילדה גדלתי על הסרט המצויר של דיסני. כנערה בתיכון החלטתי שאת אחת מעבודות שיעורי הבית שלי אני מכינה על הספר וקראתי לראשונה את הגרסה המוערת. קצת אחר-כך הכרתי את מי שלימים יהפוך להיות החצי שלי ואת החברים שלו שבאותה תקופה חיו ונשמו את אווירת ארץ הפלאות הנונסנסית.

בתור בוגרת ערכתי מסיבת רווקות לחברה בתמה של אליס בארץ הפלאות.

כך קרה שבכל שלב בחיים שלי נתקלתי באליס שוב ושוב בהמון פורמטים שונים, וכל פעם מחדש נפתח הדיון סביב היצירה והמשמעויות שלה.

אני חושבת שבגדול הרפתקאותיה של אליס בארץ הפלאות הוא מכתב אהבה לתמימות הילדית; ליכולת להאמין בבלתי אפשרי בקלות ועוצמה בלתי ניתנת לערעור. הסיפור ממסגר את אליס כילדה צמאה לחוויה וידע, אך אנחנו גם יכולים לראות איך מתחילים להשתרש בה החיים "המשעממים" של המבוגרים שכוללים דיקלומים, הליכות ונימוסים, ואיך לא – אמת נוקשה של מה נכון או לא נכון.

ארץ הפלאות של אליס עמוסת שנינות ונונסנס ומחייבת את הקורא להניח בצד את קול ההיגיון ולקפוץ ראש, ממש כמו אליס, אל תוך מאורת הארנב הלבן.

בין שורות שלמות של מה שכלפי חוץ נראה כחוסר היגיון מובהק, אפשר לראות את הביקורת שיש לקרול על דרכי חשיבה מקובעות ומחסור בדימיון. קרול דורש מהקורא שלו להאמין בבלתי אפשרי במהלך הקריאה בכך שהוא לוקח יצירות קלסיות ומוכרות לכל ובונה עליהן את גרסת הסאטירה שלו. הוא מעביר את שאלות העצמיות והגישמיות דרך אליס שקטנה, גדלה ונמתחת לאורך כל הסיפור. הוא מפגיש את אליס עם דמויות שונות ומגוונות וסיטואציות צבעוניות וכל אחת מהדמויות האלה מוסרות לאליס אמת משלה- בין אם "כולנו משוגעים פה", או "הזמן לא מוכן לעשות שום דבר שאני מבקש" ואסור לשכוח שחתולים תמיד מחייכים, או האם אפשר לערוף ראש שאין לו גוף?

קריאה בספר הזה מחזירה אותי לימים שהייתי שוכבת על הגב ובוהה בשמים ושואלת שאלות הרות גורל כמו מה אם אנחנו בעצם מציאות וירטואלית או חלום של מישהו אחר ואנחנו לא באמת קיימים, ואם זה אומר שגם הדמויות והסיפורים שאני ממציאה בראש מרגישים שהם קיימים בדיוק כמוני? או אם אני עצמי, איך אני יכולה להיות גם אנוכי?

אפשר לפתוח כמעט בכל עמוד אקראי בספר, לשלות משם שאלה ולהתחיל לדון בה. וזה, אני חושבת, עיקר הקסם של הרפתקאותיה של אליס בארץ הפלאות.

בעצם, הספר הזה הוא לגמרי הפרעת קשב.

אליס משנה את צורתה ונמשכת אחרי דמות כזו או אחרת וכשזו משעממת אותה היא עוברת הלאה להרפתקה הבאה – רודפת אחרי קצה חוט מחשבה כזה או אחר.