ז'אנר: רומן רומנטי.
מי מתאים: מחפשי קליל, חמוד, ואנשים שחסינים לקרינג' לפרקים.

על רגל אחת:

ספר בוקטוק שהפתיע לטובה.

מתוך גב הספר:

כשזוגיות מזויפת בין שני מדענים, פוגשת משיכה בלתי ניתנת לשליטה, כל התיאוריות המחושבות והמדויקות של מדענית אחת מסוימת, מסתבכות בכאוס האהבה.

דוקטורנטית שנה שלישית, אוליב סמית', לא מאמינה בזוגיות רומנטית ארוכת טווח. אבל החברה הכי טובה שלה דווקא כן מאמינה, וזה בדיוק מה שמוביל אותה לתסבוכת מטורפת.

לאוליב היה ברור, שכדי לשכנע את אן, שהיא אכן במערכת יחסים אמיתית, ושהיא בדרכה לחיי אושר ועושר, היא תצטרך לספק הוכחות מוצקות. מדענים דורשים הוכחות. אז כמו כל מדענית שמכבדת את עצמה, אוליב נבהלת ומנשקת את הגבר הראשון שהיא רואה.

הגבר הזה, הוא לא אחר מאשר ד"ר אדם קרלסון, פרופסור צעיר ומטאור בשמי המדע, שידוע גם בתור פלצן מדרגה ראשונה. וזו בדיוק הסיבה בשלה אוליב נדהמת לגלות שהכוכב הגדול של סטנפורד מסכים לשחק את המשחק ולהיות החבר המזויף שלה. 

אבל החיים הם לא ניסוי בתנאי מעבדה ואוליב מגלה שלשער השערות על אהבה זה נחמד, אבל לשים את הלב שלה תחת מיקרוסקופ זה הרבה יותר מורכב. 

הוצאת: הספרנית, כנרת זמורה דביר
תרגום: גלי אבני

ומה אני חשבתי עליו:

בטעות בלי כוונה (נשבעת) זכיתי באיזו פעילות אינסטגרם של עברית, וחשתי כי טוב. קיבלתי 7 ספרים דיגיטלים לבחירתי – ואחרי שסיימתי לבכות על בעיות העולם הראשון שלי – הצלחתי ליצור רשימת ספרי כיבוי ראש קלילים שאני אוכל לנחור ולגלגל עליהם עיניים להנאתי. זו גם הייתה הזדמנות מצוינת מבחינתי לבדוק את היפותזה של אהבה, עליו שמעתי דעות חלוקות והיו בו כמה דברים שסיקרנו אותי.

אוליב היא דוקטורנטית לשקר כלשהו באוניברסיטת סטנפורד והחיים שלה הם הדוקטורט המאוד חשוב שלה. אבל ערב אחד החברה הכי טובה שלה כמעט תופסת אותה בשקר, ומה אוליב בוחרת לעשות כדי לחפות על עצמה? להמשיך לשקר. נכון שאתם מופתעים? הבעיה שהשקר הזה כולל את אחד הדוקטורים המאיימים ביותר בכל הפקולטה – דר' אדם קרלסן, שבאופן ממש לא מפתיע הוא גם חתיך. 

מסיבות שעד עכשיו לא לגמרי ברורות לי – הוא מחליט לשתף פעולה ומכאן יש לנו רכבת הרים מאוד מפותלת של מיס-אינפורמציה, מיס-קומיוניקיישן ועוד המון מיס-ים אחרים, כי מסתבר שאוליב ואדם מאוד משכנעים בתור זוג מזויף עד שזה גורם לכל הסובבים אותם לדחוף אותם לכל מיני סיטואציות קרינג'יות כאלה ואחרות.

ולמרות המנה הגדושה של הציניות מהפסקה הקודמת – סיימתי את הספר הזה עם חיוך.

אוליב עובדת כדמות, גם אם לא מהגיבורות האהובות עלי, אני עדיין יכולה להבין אותה. היא בודדה, היא מבולבלת והיא במצוקה. מה שכן, בתור בחורה שאמורה להיות מבריקה – היא מאוד סתומה. לזכותה יאמר שהיא בהחלט לוקחת על זה אחריות בסוף הספר, וזו הייתה סגירה חמודה של הנושא.

מעבר לתחנות הרגילות של רומן רומנטי, הייזלווד זרקה את הכפית שלה לכמה סוגיות מעניינות ורלוונטיות – נשים בעולם המדע ולגיטימציה שלהן בעולם הזה, יחד עם עלילת צד קלילה שמתכתבת עם תנועת #me_too, שמאוד אהבתי את הדרך שבה הבעיה הזאת הוצגה ואת דרך ההתמודדות איתה. זה התאים בצורה מאוד מחמיאה גם לעובדה שהייזלווד נתנה מקום לכל נושא ההסכמה סביב סקס. זה גם כנראה המקום להגיד שיש בספר סצינה מאוד מפורטת שאורכת בערך פרק וחצי, אבל בין הדברים בה שלא עבדו לי – העובדה שלאורך כל הדרך הדמויות בודקות את ההסכמה של הצד השני – עבד לי באופן מצוין.

אז כן, יכול להיות שהספר קצת מעייף את שרירי גלגול העיניים, אבל אולי אדם קרלסן שווה את זה. או שזו סתם אני והחולשה שלי לגברים זועפים ומסתוריים.

וכמובן – לא היה ספר אם הדמויות היו פשוט יושבות לנהל שיחה נורמלית. אבל – ששש. אל תספרו את זה לאף אחד.