ז'אנר: נוער, קלסיקה, פנטזיה.
למי מתאים: לכולם. כן. כולם צריכים לקרוא את זה.

על רגל אחת:

אישה זקנה, מכשף רשע, שד ונער חיים ביחד. מה כבר יכול להשתבש?

מתוך גב הספר:

סופי, הבכורה מבין שלוש אחיות, נידונה לחיים משעממים. היא כמעט מוכנה להשלים עם גורלה, אבל אז קורה לה דבר נורא: מכשפת השממה מטילה עליה כישוף והופכת אותה לאישה זקנה.

כדי להילחם בכישוף, סופי חייבת להגיע אל הטירה הנעה. אבל הטירה שייכת לקוסם הַאוּל, והשמועה מספרת שהוא משביע את רעבונו בליבותיהן של נערות תמימות. סופי יוצאת לדרכה מלאת חששות, ומוצאת עצמה נסחפת אל מערבולת של הרפתקאות מסמרות שיער, שתזמן לה מפגש עם קוסמים מאוהבים, כלבים מכושפים ודחלילים מדברים.

ספרה של דיאנה ווין ג'ונס – אחת מסופרות הנוער הפופולריות ביותר באנגליה ובעולם כולו – משלב בין מתח לבין צחוק, בין פנטזיה לבין רגש, ומצליח להפתיע – גם את סופי עצמה – עד העמוד האחרון. הספר, שזכה למקום של כבוד על מדף הספרים הנצחיים, עובד לסרט מרהיב על ידי גאון האנימציה היפני, הייאו מיאזאקי.

הוצאת: כתר
תרגום: גילי בר-הלל סמו

ומה אני חשבתי עליו:

כל מי שראה אותי בימים האחרונים כנראה ראה את האף שלי דחוף בתוך עותק מרופט של "הטירה הנעה" כשחיוך מטופש מרוח לי על הפרצוף. ואם הספר לא היה פתוח, אז כנראה שחיבקתי אותו קרוב ללב ומלמלתי אליו כאילו היה תינוק אהוב.

כמה אני אוהבת את הספר הזה. אין מספיק מילים בעולם הזה, ואני כנראה לעולם לא אצליח להעביר את האהבה הזאת להסברים הגיוניים מעבר לצרחות "מושלם! חובה! למה עוד לא קראתם אותו ומה לעזאזל אתם עוד עושים פה???"

סופי, הבכורה מבין שלוש, בעולם שבו המעמד הזה אומר בעיקר שהגורל שלה הוא להיכשל אם אי פעם תחליט לחפש את גורלה, ועל כן אין לה ברירה אלא להיות מרוצה מחייה האפרוריים והמשעממים בתור כובענית בחנות המשפחתית שאותה היא עתידה לרשת בסופו של דבר.

אך רוצה הגורל, ולחנות הכובעים הצנועה של סופי האטר נכנסת מכשפת השממה האיומה ומקללת את סופי והופכת אותה לאישה זקנה כבת 90. כשסופי מרגישה שכבר אין לה מה להפסיד, היא יוצאת לחפש את גורלה ומוצאת את עצמה בטירה הנעה של המכשף הנורא האוול.

אז אוקי, אני אנסה שוב.

למה בעצם לקרוא את זה? כי זה אחד הספרים היותר בריטיים שקראתי והוא כמעט ולא מתרחש בבריטניה בכלל. הדמויות משכנעות, אמינות וכל-כך מעוררות אמפתיה שגם אחרי שסגרתי את הספר ללילה המשכתי לחשוב עליו. וקראתי אותו כבר מליונתאלפים פעמים. אני מכירה אותה בעל-פה. 

סופי דמות מקסימה לעקוב אחריה, גם בתור אישה זקנה שמשתמשת בזקנה שלה בתור תירוץ כדי להיות גסה, חצופה וחטטנית. היא שונאת להרגיש טיפשה ומתעצבנת כשזה נרמז. האוול הוא כנראה הייצוג הגברי האמין ביותר שנתקלתי בו. הוא ילד קטן ופגוע במסווה של עלם יפיוף וחסר דאגות, הוא עושה טנטרומים, אכפת לו יותר מידי מהמראה החיצוני שלו והוא החולה הכי נורא שקיים. אה, ואי אפשר לקבל ממנו הבטחה בעד שום הון שבעולם.

כל מי שנמצאת במערכת יחסים קצת יותר מדקה תמצא את בן-הזוג שלה בהאוול וכנראה שתתאהב בו מחדש.

ומי שמחליט לוותר על הספר הזה כי "פנטזיה"? אז הפנטזיה היא רק תירוץ, כי מה שמשנה פה הוא עלילת ההרפתקאות, מסע ההתבגרות והגילוי העצמי.

וזה ספר מושלם. תסמכו עלי.