ז'אנר: רומן רומנטי, נוער בוגר, ריאליזם קסום.
למי מתאים: אוהבי סיפורי אהבה, קומדיות רומנטיות, ריקודים וחובבי ג'וג'ו מויס.

על רגל אחת:

מסתבר שריקוד פותר הכל.

מתוך גב הספר:

האם האהבה שווה את הסיכון?

לאיווי יש כוח מיוחד – היא  יכולה לחזות את הגורל הרומנטי של כל מי שהיא מכירה אבל מה יקרה כשהיא תראה את הגורל שלה עצמה?
איווי כבר לא מאמינה באהבה. במיוחד אחרי שקורה לה הדבר הכי מוזר בעולם: יום אחד היא מסתכלת על זוג מתנשק ופתאום מופיע מולה חיזיון. היא רואה הכול: איך הרומן שלהם התחיל… ואיך הוא ייגמר. הרי גם סיפורי האהבה הכי גדולים נגמרים בלב שבור.
בזמן שאיווי מנסה להבין למה החזיונות מופיעים בכל פעם שזוג מתנשק לידה, היא מוצאת את עצמה לומדת לרקוד עם אקס. אקס הוא בדיוק ההפך מאיווי: הרפקתן, מלא תשוקה, נועז. הוא אומר כן לכל דבר, אפילו לתחרות ריקודים עם מישהי שהוא פגש לפני דקה.
החזיונות המציקים של איווי לימדו אותה שהאהבה הורסת את כולם. אבל בזמן שהיא ואקס רוקדים יחד, איווי נאלצת לבחון מחדש את כל מה שחשבה שהיא יודעת על אהבה ועל החיים. 

ניקולה יון היא המחברת של רבי־המכר הבינלאומיים הכול, הכול וגם השמש היא כוכב, שעובדו לסרטים מצליחים. היא גדלה בג'מייקה ובברוקלין ומתגוררת בלוס אנג'לס עם בעלה והבת שלהם. היא רומנטיקנית חסרת תקנה, שמאמינה בכל ליבה שאפשר להתאהב בן רגע, ושזה יכול להימשך לעד.
״אני מקווה שהקוראות והקוראים יחבקו חזק יותר את האנשים שהם אוהבים. אחד השיעורים הכי קשים שהייתי צריכה ללמוד שוב בשנים האחרונות, הוא ששום דבר  לא מובן מאליו. אין לנו נצח־נצחים עם האנשים שאנחנו אוהבים.״

״סיפור אהבה מקסים שנכתב מכל הלב וימלא את הקוראים באושר.״
אנטרטיינמנט ויקלי

״ניקולה יון כותבת את הלב שלה בסיפור האהבה היפהפה הזה.״
גוד מורנינג אמריקה

״כמו אגרוף של רגשות ישר לבטן, כל כך יפה וכל כך שובר את הלב.״
יו אס ויקלי

הוצאת: כנרת זמורה דביר
תרגום: קטיה בנוביץ'

ומה אני חשבתי עליו:

איבי מרגישה קצת שחוקה מכל סיפורי האהבה שפעם הייתה אובססיבית אליהם אחרי הגירושים של הוריה. מנערה שמאמינה שאהבה ממבט ראשון ונהנית להתרגש מכל קלישאה קיימת, היא הופכת לצינית ושחוקה בכל מה שקשור לנושא ומחליטה שאהבה נידונה לכישלון כבר מהתחלה. היא מאמינה ככה יותר כשהיא מתחילה לחזות בסיפורי האהבה של הזוגות סביבה מהתחלה ועד סיום.

נשאבתי אליו די מהר. ההוכחה – כל רגע פנוי שיצא לי לשבת באותו יום (נסעתי לחיפה לעזור לאמא שלי לארוז ולעבור דירה) פתחתי את הספר מחדש וגנבתי עוד כמה שורות.

אמנם לא הזדהיתי כלכך עם המסקנות של הגיבורה ועם הדרך שבה היא התמודדה עם הצלקת הנוכחית שלה, אבל נהניתי מהמסע שלה. הדמות של מושא האהבה הייתה מסע אחר לגמרי, והתאהבתי בו כמעט מהשניה הראשונה.

ההומור טוב בספר, הדמויות המשניות דומות ומזכירות אנשים שפגשתי בחיים, את החברים שאולי היו לי גם בגיל 16.

זו הייתה קריאה מהירה, לרוב קצת צפויה (מאחר והיא באמת מבוססת על השלבים השונים ברומנים רומנטים וקומדיות רומנטיות).

אפילו כמעט הזלתי דמעה בסוף. אני חושבת שהמסר מקסים – ולפעמים הדרך באמת יותר חשובה מהיעד.